חיים וחסד תקס״ט

והניף את העומר לפני ה' לרצונכם (ויקרא כג, יא). כי הנה הבחירה אינה אלא מחמת קטנות השכל, וזהו (שם כז, ח) 'והיה אם מך הוא', מה שהקב"ה כביכול מך הוא אינו אלא 'מערכך', מחמת שבעינך כך הערך שלו. והבחירה נקרא שיקול הדעת, שקלא וטריה, ואין עומד במקום אחד, אבל כשמשיג הדעת שנתגדל אז משיג החכמה, אבל תחלה אין לו העמדה ויסוד. וז"ש שהיה שבירה בעולמות, ואחר כך כשמשיג הדעת מתקן השבירה, אך מחמת שהשכל העצמי אין אצלו על כן פעם מדמה אליו כך ופעם מדמה כך, ואחר כך כשמשיג הדעת והדעת הוא עצם מהשי"ת אז יש לו קיום ויסוד, כי הקב"ה הוא הקיום והיסוד של כל העולם. וזהו (שבת פז.) משה הוסיף יום אחד מדעתו – מחמת הדעת.

והנה כתיב (שם) והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן, כי הנה יש מדת 'אני' שהוא 'יש', אך האדם לא יטול זה המדה שהוא 'אנא אמלוך' לעצמו, אלא ואנחנו מה (שמות טז, ז), וזהו (ירמיה ט, כג) וידוע אותי. והנה אנו נקראים מחצדי חקלא (זהר ח"א רטז.), פירוש שאנו קוצרין כל שאר מחשבות, אבל כשיש לו המדה אנא אמלוך אז קוצר את עצמו חס ושלום מהקב"ה. וזהו 'ראשית קצירכם אל הכהן' שהוא החכמה (שם ח"ג כט:) שהוא האין, שיתחבר בהאין.

והנה אנו רשאין ליקח המדה הזה לעצמינו שהוא האני כדי לעבוד השי"ת, כי אם יהיה אין גם כן בעבודת הבורא לא יוכל לעבוד הבורא, וזהו (דברים לב, לט) ראו עתה כי אני אני הוא, שתחבר האני להקב"ה שנקרא 'הוא'. וזהו (בראשית לו, לח) 'וימלוך בעל חנן בן עכבור', כי הצדיק כלול מכל הו' מדות וכשלוקח האני לעצמו נקרא עכבור, עכבור – ו' הוא המשכה ור' הוא ריש דרגין, שנתערב מלוכת הקב"ה והשגחתו אל זה העולם, על כן 'וימת', יש לו מיתה. וזהו (מכילתא שמות כ, ב) שעל הים נדמה להם כבחור, שהיו עדין בקטנות השכל ולא היה להם הדעת, אבל במעמד הר סיני כזקן, שהשיגו החכמה ונתקן השבירה. וזהו והניף את העומר לפני ה' לרצונו, שיגביה את הקשר להרצון שהוא לפני ה' ובזה יתוקן השבירה: