חיים וחסד תקנ״א

הנה מה שאדם מחדש דבר בתורה נקרא קישוטי כלה, שמקשט את התורה שהתגלה מה שנסתר, והיראה והאהבה הם המוחין הם גם כן קישוטי כלה, כלה הוא לשון (תהלים פד, ג) כלתה נפשי, שנתן לו אור חוזר, פירוש שנעשה במעשה מה שהיה ברצונו, וכשמוצא מכח המחשבה אל המעשה יש לו תענוג. וזהו (שם קד, לא) 'יהי כבוד ה' לעולם', מחמת מה גילה כבודו בעולם, הוא ע"י ש'ישמח הקב"ה במעשיו' פירוש שיקבל תענוג אז הוא במעשה. וזה (תקו"ז יז.) תפארת גופא, פירוש מה שהמשיך את עצמו אל הגוף מחמת שרצה לקבל התפארות, שזה הוא התפארות, להקב"ה שגוף יעשה רצון הבורא. והנה אין נקרא אדם עד שיהא לו יראה ואהבה, וז"ש (בראשית ב, ז) וייצר ה' אלהים את האדם. וזהו (תהלים לג, ו) 'בדבר', פירוש כשתחבר הדיבור ל'הויה' אז 'שמים', אפילו השפעה יכול לבוא לעשיה, וזהו (נעשה) ['נעשו'].

והנה יש ב' מיני השגחות, א' מה שמשגיח הקב"ה על הבן כפי שכל הבן וזהו כדי שיתגדל הבן, ויש השגחה שמשגיח על הבן כפי שכל של אב ממש, וזהו בשבת, כי בימי החול נקרא בירורין העולמות מה שאנו מבררין האהבות שמונחים בזה העולם, אבל בשבת אז האהבה היא דביקה בהקב"ה. וזה שאומרים רצה והחליצנו, פירוש שתחליץ אותנו מן העולמות, כי לא כל האדם יכול להשיג לאהבה שאצל הקב"ה על כן אנו מתפללין על זה. והנה מה שמשגיח עלינו בעצמיותו נקרא אב, והשגחה ב' נקרא בן, כי זאת באה מחמת השגחה ראשונה, והשגחה הב' נקרא גר, שאינו מעכב עמנו שהוא רק שנגדל. וזהו (בראשית לז, א) 'וישב יעקב', מה שעולה בישוב הדעת של הקב"ה יעקב וירד לעקביים שהוא 'בארץ מגורי אביו', שיקבץ את עצמו להאב, שישיג האהבה עצמיות שאצל הקב"ה שהוא השגחה ראשונה. והשגחה הב' נקרא נוקבא, שחשקתה תמיד להיות דבוק בהעצם, וזהו שכינה בתחתונים, פירוש שאינו שוכן רק לזמן מועט.

וזהו (רות א, ו) 'ותקם היא', אימתי יש קימה להשכינה, 'ושתי כלותיה עמה', כשחושקת לדבק באין סוף, ותקם 'משדי מואב', כי שדה נקרא מה שעומד לזריעה, וזהו שהשגחה שניה עומד שנתגדל על ידו, וזהו 'בשדי מואב', שנשיג לאב שהוא השגחה הא' אז יש לה קימה, 'כי (שמע) ['שמעה'], היא הבינה, 'כי פקד', פירוש מה שחיבר הקב"ה אצלינו הוא כדי 'לתת להם לחם', פירוש שיוכלו ללחום ולהשיג העצם: