חיים וחסד תקי״א

והנה יש י"ג מדות, כי יש אצל כל אדם י' מדות, ויש ידי הפועל שהם אהבה ויראה שע"י הבן הם, פירוש שמתיילד בו התחברות עצמם להשפיע אל הבן, הרי י"ב, ובהם יש רצון, הרי י"ג. אך לפעמים יש ט' מדות, כשאנו אין משיגים הרצון שלהם הרי אין בנו כח שלהם וגם הרצון שלהם ושל הבן ואינו נשאר רק ט' מדות. והנה המשכה בא אלינו ע"י היראה והאהבה, אך בהם אינו נראה הצמצום כי הם ריעין דלא מתפרשין, אך הגבורה הוא מחמת שצריכין קצת לסלק עצמן מעצם הבהירות, אבל כשבא אל הבן אז הם בהתחלקות גמור הגבורה לבד והחסד לבד, אך אנו צריכין לחבר הגבורה לשרשה, וזהו מצות לא תעשה, פירוש להתגבר בגבורה כדי לעשות רצון הבורא ולא לעשות חס ושלום עבירה, וזהו לא תעשה, כי טבע האש שמגבהת עצמה עד מקום שלקוחה משם אך מחמת האני שיש באדם על כן אינה יכולה להגביה לשורשה.

וזהו שהצדיק נקרא חי, כי ח' צורתו ו' ז' וחטוטרות על גביהן, הז' הוא רומז למדת הז', וזיי"ן הוא לשון שבועה, והוא"ו הוא המשכה, וחטוטרת הוא התפארות, והי' היא החכמה שמקפת כל המדות, וזהו שהצדיק נקרא חי, כי בו יש הי' שהוא החכמה, ונקרא ראש (זהר ח"ב קיט:), ונקרא אשר (עי' שם ח"א רלה:), שמקפת את האדם ומחזיק את האדם, וזהו 'אשר' לשון חיזוק (ישעיה א, יז ברש"י), ואשר לשון הילוך (עי' תהלים לז, לא). והנה איתא (פי' הראב"ד לספ"י ה, א) הילוך לזבולין, וזבול הוא לשון בית, כי בנה בנית בית זבול לך (מ"א ח, יג), והקשר נקרא כל, כי גוף וברית חשבינן חד (זהר ח"ג רכג:), והאדם צריך לחברן ההילוך שהוא הקשר של הקב"ה. וזהו (ברכת יוצר אור דש"ק) הכל יודוך הכל ישבחוך הכל ירוממוך, פירוש שההילוך יהיה בההודאות ושבחות ורוממות האל, אך מתחלה צריך לחבר עצמו בהודאות, וזהו הכל יודוך מתחלה. וזהו (תהלים ח, ב) אשר תנה הודך, פירוש שההילוך יהא בהודאות.

והנה יש מ"ט שערי קדושה באדם, כי יש ה' מדות כל אחד כליל מי', ויש גם כן מ"ט שערי טומאה, וזהו אדם, מלשון דמיון, כשמחבר את עצמו לאלופו של עולם אז נקרא אדם. והנה כתיב (משלי כב, ט) טוב עין הוא יבורך, פירוש עין הוא מלשון הסתכלות, כשמסתכל על הטוב אז יבורך, יכול לעשות המשכה. והנה העין הוא הקשר כמ"ש (איוב לא, א) ברית כרתי לעיני, כי במקום שרואה שיהא שם תענוג שם מקשר את עצמו. והנה זאת מבואר שאהבה יש לה כח להתפשט והיה יכול להתפשט ח"ו להגופניות, על כן יש מדת היראה שהוא תחות כל עלמין ומשם הוא מחזיר עצמו להקב"ה, וזהו (ריש תו"כ) דבר הלמד מסופו, שמהסוף יכול לחבר את עצמו עם הקב"ה. והנה העין נקרא קודש וגם הברית נקרא קודש, וזהו (תהלים עז, יד) אלהים בקודש דרכך, שרצה הקב"ה שיהא בקודש הדרכים שלך. וזהו (שם) מי אל כאלהים, פירוש 'מי', שישאל מי הוא הקב"ה ורוצה תמיד להודות, ו'אל' הוא אהבה, יהיה 'כאלהים', פירוש כמו שהיה בהרצון של הקב"ה. והנה כתיב (תהלים קכו, ב) אז יאמרו בגוים, פירוש כי יש ז' אדם שאנו צריכין להעלות אותם בימי ספירה ולחברם להקב"ה שהוא אלופו של עולם, אז יאמרו בגוים הגדיל ה', שבא הוספה והגדלה להקב"ה.

הנה יש מדה שנקרא נקה, פירוש כשהקב"ה ראה את עצם אורו שלא יוכל לקבל הבהירות על כן עשה אותן מתחלה יש ואח"כ הוא מנקה אותן מעט מעט, אבל להבראות כך מזוככים כדי לקבל אורו אי אפשר, וזהו (תפלת שמו"ע) 'גומל חסדים טובים', פירוש שגומל הוא מלשון (בראשית כא, ח) ויגמל, את החס דל מה שמשפיע, כי בוודאי כשמחזיר אור חוזר להקב"ה אין זה גומל, אך כשמשפיע מתחלה החסד שלו לעשות אותנו יש זהו הגומל. וזהו יעקב ורחל, שיעקב הוא מלשון עקביים ורחל הוא ההתגלות, פירוש שיעקב הוא השכל שצריך להשפיע להיש, וזהו השכל צריך להשפיע בהתגלות. וזהו 'וקונה הכל', פירוש שצריך לקנות זה המדה, כי נקה אין עמו עצם. והנה מה שהאדם מדמה עצמו להגופניות נקרא אצל האדם פנים בפנים, פירוש הפינה שהוא פונה עצמו הוא לפנים שלו, אך אצל הקב"ה נקרא פנים באחור, וזהו (ע"ח שער הכללים פי"א) לאה שהוא התענוג הוא אחורי הדעת, שאצל האדם הוא באחור אך כשמחבר עצמו להקב"ה אז נקרא באות ה' לאה, פי' שהתענוג הוא אז אצלו פנים בפנים, וזהו (ברכות ז:) לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאתה לאה: