חיים וחסד תצ״ח

הנה אמרו (הגדש"פ) אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא השליח אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. פירוש הקב"ה לא הוציאנו ממצרים מחמת התעוררות שלנו, רק מחמת התעוררות עצמו, מחמת אהבת אברהם. וזהו 'בכבודו ובעצמו', פירוש שהלביש את עצמיותו, כלומר מחמת התעוררות עצמיותו היה הלבוש, וכבודו לשון לבוש כי ר' יוחנן קרא למאניה מכבדותא (שבת קיג.). וזהו 'אני ה' ולא אחר', כמו שהיה בעת חדוש העולם האיתערותא מעצמו היה כך בשעת יציאת מצרים. והנה כתיב (שמות יא, ב) דבר נא באזני העם, פירוש שינהיג את ישראל בב' המדות, דהיינו בחכמה ובהבינה, וזהו 'דבר' לשון הנהגה, 'נא' הוא חכמה והבינה, כי לא השיגו עדיין הדעת כי היו בקטנות. והנה מרור הוא סוד הדעת (פע"ח המצות פ"ז), כי אי אפשר להשיג הדעת אלא ע"י מרירות.

והנה בעת יציאת מצרים היה מתענג השי"ת בעובדות של ישראל לבד, מחמת שהיו עדיין בקטנות, ר"ל שהיה רוצה לקבל מהם תענוג אחר כך על כן המשיך את עצמו אף למדריגה קטנה של ישראל. וז"ש בכתבים (שם פ"ד) שלאה נתכסה בישראל, פירוש שהתענוג נתכסה ברחל שהוא ההתגלות כדי לקבל מהם תענוג גדול אח"כ. וזהו (עי' שם פ"א) אהיה באחור, פירוש שעתיד לקבל מהם תענוג, והנה מחמת זה צריך להראות לישראל בניצוצות קטנות כדי שעי"ז יוכלו להגביה את עצמם להקב"ה. וזהו (הושע יא, א) 'כי נער ישראל', פירוש נער לשון ניעור, פירוש שמחמת שרצון השי"ת היה שיהיה להם התעוררות אליו על כן עשה ש"ך ניצוצות, כי נער גימטריא ש"ך, וכשמגביה הניצוצות אז 'ואוהבהו', פירוש שנותן להקב"ה תענוג עי"ז ואז נמשך עליו האהבה. וזהו (פע"ח שם) שפעם כתיב דם ופעם כתיב אדם, כי מתחילה מקטין את עצמו למדריגה תחתונה, וזהו דם שהוא מדריגה תחתונה, כדי שאח"כ יכולין לדמות אצלו וליתן תענוג להקב"ה, וזהו אהיה באחור עולה דם.

והנה עומר הוא לשון קשר, וזה שהוא בא מן השעורים, כי שעורה גימטריא תקע"ו, והוא מלשון התחברות, מלשון (יבמות נד.) נתקע ביבמתו, וזה שצריך לחבר עצמו להקב"ה, וזהו שעורים, פירוש עם כל השיעורים שלו, וכשמחבר עצמו להקב"ה או עושה רצון וכתר להקב"ה. וזהו שכתר גימטריא תצמ"ץ, כי אי אפשר לעשות כתר להקב"ה אלא אם כן יצמצם עצמו תחלה. חסר: