חיים וחסד תפ״א

הנה כתיב (שמות יב, טו) חמץ, וכתיב (שם, יט) מחמצת, שאור, ומשארותיכם (שם יב, יט-לד). פירוש כי יש דכר ונוקבא, 'חמץ' דכר, 'מחמצת' נוקבא (זהר ח"ג רנא:), וכן 'שאור' וגו'. והנה יש ה' מוצאות הפה וההבל הוא המחברם, כי כל אחד הוא נפרד אך ההבל הוא המחברם, וזה נקרא המתקת הגבורות, כי כל אחד בפני עצמו נקרא צמצום, וכשהם מתחברים ע"י ההבל ודבור נקרא המתקה. וזהו (בראשית יד, טו) 'ויחלק עליהם לילה', שחילק והפריד ה' מוצאות הפה כדי שיהיו נפרדים ואז אין יכולין הקליפות להאחז בהן, ואז 'ויכם', יכול להכותם. והנה בזה יש הויה שלימה, כי הלב מקבל מהחכמה ושורה עליו היו"ד, ובלב יש ה' חושים כי במחשבה יש ה' חושים, ואח"כ כשנמשך לדבור נקרא ו', והדבור עצמו נקרא ה', וההבל נקרא יעקב שהוא המחבר בין הלב לדבור, וזהו שיעקב נקרא הבריח התיכון (זהר ח"ב קעה:), ויעקב לשון עקביים.

והנה לפעמים יש יעקב ורחל שהוא התגלות, ולפעמים יש זיוג יעקב ולאה שהוא התכסות, ולפעמים זיוג לאה וישראל (ע"י ע"ח רנא:), כי לפעמים נמשך השי"ת אצלינו לפי השגתינו, וזהו (בתפילת שמו"ע) המברך את עמו ישראל בשלום, פירוש שנמשך לישראל במשל שהוא אותיות שלום, כלומר לפי שכלינו, ולפעמים הוא מכוסה קצת, ולפעמים אינו מגלה עצמו כלל, אך אנו צריכים לחבר עצמינו אצלו, וזהו נקרא זיוג לאה וישראל. וזהו (ברכות ו:) כל הזהיר בתפלת המנחה וגו', כי במנחה צריכין אנו להשיג כל כך אור עד שנוכל להתחבר עמו יתברך, כי לפעמים אינו מגלה את עצמו מחמת איזה דבר. וזהו מצה שמורה, כי מ"ץ בא"ת ב"ש י"ה, והם המוחין והם אצלו יתברך, וזהו גם כן מצוה שהם ג"כ אור חוזר מזה הטעם: