חיים וחסד תער״א

כתיב (במדבר לג, ט) ויסעו ממרה ויבואו אילימה ובאלים שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים. והנה על דרך הפשוט, כי הטעם למה ברא הקב"ה לפתח חטאת רובץ (בראשית ד, ז), הטעם פשוט כברייתו של עולם, כמו שאמרו ז"ל (שבת עז:) למה עיזי מסגי ברישא, כברייתו של עולם, ברישא חשוכא והדר נהורא.

והנה מתחילה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין ושיתף לו מדת הרחמים (בראשית א, א ברש"י), מתחילה בא לאדם מדת הדין והוא היצר הרע ואחר כך היצר טוב. וזה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים נא, ה) וחטאתי נגדי תמיד, כי היצר הרע נקרא חטא, וכשאדם מסתכל על מדות היצר הרע ומהפך ממדת הדין למדת הרחמים, דהיינו למשל אם בא במחשבתו אהבה זרה והוא מקרב לאהבת הבורא, וכן מדת היראה וכל המדות, כי זה עיקר כוונת הבריאה יכון רשע וצדיק ילבש (איוב כז, יז) כידוע, ולזה כיון דוד המלך ע"ה וחטאתי נגדי תמיד, שהייתי מסתכל תמיד על מדות היצר הרע כדי להפך כנ"ל. וזה פשוט שכח הרע בא לאדם מצד הגיאות והשררה, וכשאדם מיישב בלבו שכל הגיאות והשררה אפס נגד גדולתו יתברך בוודאי יכול להפך כל המדות כנ"ל.

וזהו פירוש 'ויסעו ממרה' מלשון רוממות, 'ויבואו אלימ"ה', כי מ"ה הויה כתיב, כביכול שם בהבורא מדת מ"ה, כי לפי גדולתו של השי"ת משגיח האיך לימשך גם אל עולם הגשמי, וזהו מכח ענוותנותו, וז"ש (מגילה לא.) כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם כו', כי כשאדם רואה בכל הפעולות שהוא גדולתו של השי"ת ואינו עושה בשביל גדלות עצמו אזי משם מוצא מדת ענוה כנ"ל. וזה המדה של מ"ה הוא מדת הרחמים, כי מחמת שהוא מרחם על הבריות הוא נמשך אליהם, וזהו פירוש ויבאו אלי מ"ה והוא הרחמים.

וזה ידוע (ספר יצירה פ"ה מ"א) שיש י"ב גבולין באדם, והם י"ב שבטים מושלים באדם ראובן כו', וכשאדם מהפך מדותיו אזי הוא מהפך הי"ב מושלים. וזהו פירוש 'ושם שתים עשרה עינות מים', פירוש הי"ב הנ"ל יוכל לעיין ולחבר עם התורה הנקרא מים, 'ושבעים תמרים' פירוש הז' מדות, שכל מדה כלילה מי' כידוע, תמרים מלשון תמורה והיפוך, שמהפך מדת הדין למדת הרחמים. 'ויחנו שם כו", שמצאו והשיגו חן ותענוג התורה: