חיים וחסד תל״ח

אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' (ירמיה ט, כב). הנה כתיב (משלי יט, כא) ועצת ה' היא תקום, פירוש רצון השי"ת הוא שיהיה בחינת מקבל, שיקבל תענוג מישראל. וז"ש (ישעיה נח, יד) אז תתענג על ה', שצריך ליתן תענוג להשי"ת, ואלו שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין (שבת קיח:), פירוש כי שמירה הוא מקבל, שכיון שצריך לשמור זה הדבר הרי הוא מקבל מזה הדבר. והנה אנו יכולים להשלים תענוג להקב"ה, והקב"ה כביכול הוא משלים תענוג שלנו במה שמשפיל עצמו אלינו ומשלים תענוג להבן כפי שכלו, כמ"ש (במדבר יא, כג) היד ה' תקצר, כי משה אמר (שם, כב) אם את כל דגי הים יאסף וגו', וקשה וכי לא היה משה יודע התירוץ שהקב"ה יש ביכולתו לעשות, אלא כך אמר משה לא יפה להם לישראל שיתענגו בדברים שפלים כזה, ועל כן אמר לו הקב"ה כיון שרצונם כך אני צריך להשלים רצונם, וזה שאמר היד ה' תקצר מלהשיג להם זה על כן אני מוכרח ליתן להם. זה שאמרו ז"ל (ביצה טז.) שבשבת יש לכל אחד תוספת נשמה, ופרש"י לאכול הרבה, ולכאורה מה תענוג זה לנשמה, אלא שהקב"ה נמשך להבן כפי שכל הבן גם בתענוג אכילה, כמ"ש (שה"ש ה, א) אכלתי יערי וגו', ועל כן יש אכילה בשבת. וז"ש (סוכה יד.) שהצדיקים מהפכין מדת הדין למדת הרחמים, שממשיכין השי"ת לפי שכלם.

והנה זה התענוג שמקבלין מהדברים השפלים הקב"ה נקרא בזה הדבר משפיע והם נקראים מקבלין, אבל אם היו ב' התענוגים בחינת נוקבא, דהיינו שרצונינו הוא להשיג להשי"ת תענוג והקב"ה יהיה לו תענוג לקבל מאתנו תענוג, היו יכולים להשיג עצם החכמה. וז"ש אלו שמרו ישראל ב' שבתות, פירוש כי שבת הוא נייחא דכולא (זהר ח"ג קכג.), הוא התענוג, ואילו היה ב' תענוגים בחינת נוקבא, וזה לשון 'שמרו' שהוא לשון מקבל כנ"ל, מיד היו נגאלין, היו משיגין עצם החכמה.

והנה כתיב (תהלים מא, ד) ה' יסעדנו על ערש דוי כל משכבו וגו', פירוש כי אי אפשר לאדם לקבל תענוג אלא אם כן יש לו חיות תענוג, כי תענוג מקבל תענוג, והתענוג נקרא חיי המלך, והתענוג הוא מקבל, שמקבל מהחכמה, ומחולה נסתלק התענוג, וכיון שנסתלק התענוג ממנו נסתלק ממנו גם כן החכמה שבכח העשר, דהיינו שמסתלקין ממנו כל המדות. וזהו 'ה' יסעדנו על ערש דוי', 'ערש' אותיות עשר, ועל כן אמר (ברכות ה:) יהיב ליה ידיה ואוקמיה, שראשי תיבות הוא יל"י שהוא גימטריא נ' (ראה שער מאמרי רז"ל ברכות שם), פירוש שמשך עליו נ' שערים ועי"ז נתרפא מחוליו, שחזרו עליו כל המדות והתענוג והחכמה. 'וכל משכבו', פירוש משכ"ב, שהכ"ב אותיות הם בחכמה ונמשך ע"י ג' קווין שהוא שי"ן, וכשהוא סתום בחכמה נקרא מ"ם סתומה, ומהחולה מסתלקין הכ"ב אותיות.

וזהו (אבות פ"ה, מ"א) והלא במאמר אחד יכול להבראות, פירוש בחכמה, שבראשית נמי מאמר הוא (מגילה כא:), שמשם נמשך להבינה ששם צירופי אותיות, אלא שלא יוכלו רשעים להניק מאור התענוג העצמי חס ושלום, וזהו כדי להפרע מרשעים שאור אמרתו נתכסה מהם ולא נתגלה להם רק התענוג הגשמי. והנה זה נקרא משפט, שהשכל מחייב שלא ליקח תענוג השי"ת לעצמו, לכך נקראו רשעים, שאף על פי כן לוקחים לעצמם, אבל הצדיק מחבר התענוג להשי"ת. וזהו פירוש (ירמיה ט, כג) 'עשות משפט וצדקה', שאנו מחויבים לעשות משפט המשפט וצדקה, ואם תאמר מהיכן מוכרח שאנו מחויבים לעשות זאת, ועל כן אמר 'כי באלה חפצתי', מחמת שהעולם נברא 'באלה' לשון רבים, כלומר עשרה מאמרות, על כן אנו מחויבים לעשות המשפט וצדקה: