חיים וחסד תל״ג

איתא בגמרא (מגלה יד.) מפני מה אין אומרים הלל על נס של פורים, ותירץ קריאתה זו הלילא, שהוא ענינו, שנאמר (תהלים קיד, א) בצאת ישראל ממצרים כו' ולכן נקרא הלל המצרי (ברכות נו.), אבל על שאר ניסים אין שייך זה ההלל אלא הלל הגדול, אלא ענין ההלל הוא שממשיכין חסד לעולם וממתיקין הגבורות, מחמת שאנו משבחין להשי"ת בא בתענוג ומחמת זה מאיר לנו בתוך כל אדם. וז"ש בו (תהלים קיח, ה) מן המיצר וגו' ענני במרחב יה, טוב לחסות וגו' (שם, ט), ושארי פסוקים שהם המתקת הגבורות. והנה אמרו ז"ל (מגילה ד.) חייב אדם לקרות המגלה בלילה ולשנותה ביום, כי יש ב' גבורות, כי כל גבורה היא כפולה, ולא החסדים כי החסד הוא עצמיות, אבל הגבורה היא כפולה, מחמת שנקרא גבורה אצל המקבל.

והנה המגלה נקראת ג' שמות, מגלה ספר איגרת (שם יט.), 'אגרת' נקרא כי כתיב (אסתר ב, יז) ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים, המלך סתם הוא הקב"ה (אסת"ר ג, י), אוהב מי שמסתיר את עצמו מכל הנשים – מכל הדברים המביאים לידי שכחה, רק שמקרב אותם להקב"ה, וזה המתקת הגבורות, ועל כן נקרא 'איגרת' לשון אוגר בקיץ (משלי י, ה), פירוש שמאסף כל הדברים להקב"ה וממתיק הגבורות. ונקרא 'ספר' מחמת שהאור מתוך בהירותה נתגלה לנו ע"י כלי, על כן נקרא 'ספר'. ונקרא 'מגלה' מחמת שנפל האור אלינו הוא בהתגלות, על כן נקרא 'מגלה' לשון התגלות.

והנה כתיב (שמות יז, ט) ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק, פירוש כי לכאורה קשה האיך בא עמלק להלחם עם ישראל הלא ישראל הם עצמיות עם הקב"ה, על כן אמרו חז"ל (בכורות ה:) ברפידים על שם רפיון ידים, שרפו 'ידיהם' הוא אהבה ויראה, וזהו (שמות שם, ח) וילחם עם ישראל ברפידים – עם רפיון ידים שהיה בם. והאמת שעל שם זה נקרא ישראל מלשון ישר א"ל (מג"ע במדבר), שצריך שיהא להם גבורה ואהבה להקב"ה.

והנה עמלק הוא אותיות ע"ם ל"ק (זהר ח"ג קצט:), פירוש שלקה העם, כי עמלק היה ההתנגדות להדעת, שרצה להטות הדעת של ישראל מהקב"ה ורצה ללקות ישראל, ממילא היו נבטלים גם כן כל העולמות שהם האיברים חס ושלום. וז"ש בחר לנו אנשים, פירוש כל מקום שנאמר בחר הוא אהבה על שם שהיא בחירה, כי היראה אינה בחירה אלא מצד ההכרח, וז"ש (ברכות ק"ש שחרית) הבוחר בעמו ישראל באהבה. וזה שאמר 'בחר', פירוש שיובחר אנשים שיהיה להם אהבה שהוא חסד, וחסד שריא בפומא דאמא (זהר שם קמב.), הוא ברית, שיהיו מחוברים בהקב"ה ויוכלו לחזק הדעת. ועל כן אמר משה 'אנכי נצב על ראש הבגעה', פירוש שאגביה את עצמי להקב"ה שנקרא ראש, 'ומטה האלהים בידי', פירוש שהדעת יהא בידי ובכוחי ואוכל למשוך ולהשפיע מהדעת עצמו.

וז"ש (מגלה ז:) חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע כו', פירוש שיגביה את עצמו למקום שאין שם התחלקות שהוא האין, כי במדרגה תחתונה יש התחלקות בין חסד וגבורה. והנה מחמת שישראל פגמו בהדעת על כן בא להם עמלק שרצה להטות דעתם מהשי"ת, והמן הוא גם כן מזרע עמלק היה רוצה להטות דעתם מהשי"ת, ועל ידי הצדיק שהוא מרי דכיא נתמתקו הגבורות, שחזק הדעת, ועל כן אנו קורין המגלה שהוא המתקת הגבורות, ועל כן אנו קוראין ב' פעמים, כי הגבורות הוא כפולה. ועתה קאמר שפיר קריאתה זו הלילא, שקריאת המגלה היא המתקת הגבורות כמו הלל: