חיים וחסד ב׳

כרם היה לידידי בקרן בן שמן וגו' ויקו לעשות ענבים ויעש באושים (ישעיה ה, א-ב). כתיב (דברים ז, יז-יח) כי תאמר בלבבך רבים וגו' לא תירא מהם וגו', זכור תזכור וגו'. ישראל נמשלו לכרם שמגדל (בו) יין (תנחומא וילך ב), וכשישראל עוסקין בתורה ובמצות הם משמחים בזה להקב"ה, ומחמת שהשמחה להקב"ה בא ע"י ישראל על כן נקראו ישראל גם כן בחינת שם הכרם.

וגם הישראל הם ענפים מהשי"ת, פירוש כי המדות של השי"ת נקראים ענפים, דהיינו מדת האהבה שאוהב את ישראל, כמ"ש (ירמיה לא, ב) ואהבת עולם אהבתיך. וגם כן מדת היראה, שירא שלא יפלו ישראל חס ושלום למדות תחתונות. וגם כן מדת התפארות, שמפאר את עצמו בישראל. ואותן הענפים עצמן צריכין אנו לדבק בהם, דהיינו במדת האהבה לאהוב את הבורא יתברך, ומדת היראה לירא מלפניו יתברך, ומדת התפארות להתפאר בו. וכשאנו מדובקים בו לאותן הענפים שלו יתברך, אז השי"ת מתפאר בישראל, כמ"ש (ישעיה מט, ג) ישראל אשר בך אתפאר, מלשון פארות וענפים, שענפים שלו נתפשטו בך, ואז נעשים הישראל כלים להשי"ת, שמשפיע בהם השפע הק' ושורה בהם, וזהו מחמת שמחזירים כל הטוב לשורשו. אבל אם ח"ו אין מחזירים הטוב לשורשו רק שנוטלים לעצמם להגוף, הנה בזה ח"ו משפיע להקליפות, כי בענין בחי' הגופים אין לנו הבדל משאר עובדי כוכבים, ואם יקח אהבה אל הגוף משפיע להקליפות.

וז"ש 'ויקו לעשות ענבים', מלשון עניבה ודביקות וקשורה, שאם מדובקים בהמדות של השי"ת הרי אנו מקושרים בו בעצמו. 'ויעש באושים', אם אדם רוצה לחזור בתשובה ומתירא מחמת שהשפיע לקליפות, והאיך יוכל לחזור בתשובה. על כן אמר הכתוב 'לא תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני', כל השפעתם הוא ממני ועל ידי נעשה זאת, ואם כן 'איכה אוכל להורישם'. על כן אמר 'לא תירא מהם זכור תזכור', פירוש מאותן המדות עצמם שאתה שקוע ונטבע בקליפה, 'זכור תזכור', תהפוך המדות ההם להקב"ה. והנה כתיב (ויקרא כ, כו) ואבדיל אתכם וגו' להיות לי, פירוש שההבדלה שהבדלתי אתכם מהם הוא בשביל להיות לי, כל המידות וכל הטוב תחזירו לי, ובאם לאו אין הבדל בינכם ובינם: