חובת התלמידים, שלשה מאמרים לתלמידים גדולים, הקדמה

שלשה מאמרים

לתלמידים גדולים ולאברכים.

המדברים בעניני חסידות ומעט בעניני קבלה הנחוצים לעבודת החסידות

ההוגה בהם ידייק וגם יזכור כל עניו וענין, כי כל השלשה מאמרים ענין ודרך אחד הם, ואם לא יזכור איזה דבר מהם, יקשה לו להבין הלאה.

נכון לחזור אחר כל מאמר או אחר כל ענין אשר בכל מאמר ומאמר. אבל אם יש איזה דבר פרטי שאינו מבינו אף אחר ששנה ושלש ובפרט אחר איזה הגה״ה, לא יחדל מללמוד בשביל זה, רק ילמוד הלאה, כי אפשר אחר שיתרגל עם הענינים יבין גם את אשר לא הבין מקודם

נכון שלא לקרות הרבה בפעם אחת, רק מעט מעט כל אחד כפי יכולתו.

דברי ההתעוררות שבהם, כגון ענין הפסח, רקידת שמחת תורה, ושבת, אין לקרות כמו שקוראים דבר מאיש זולתו, רק לצייר בעצמו שממנו יוצאים הדברים ונפשו מתגוללת בהם, כי לא דברים בלבד רק מאורעות הנפש נרשמו בהם.

בעזרה״י יום א׳ שמיני תרצ״ט

חיים שלום וברכה לכבוד אנ״ ש …. ד׳ עליהם יחיו.

אחדשה״ט

אליכם אישים אקרא ואל נשמותיכם אדבר, ימי הפסח הקדושים באים, בקדושתם, אותנו מבית ומבחוץ יקדישו. ובאורם אותנו ימלאו אף יקיפו, אבל הפסוק אומר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה האור והשמחה של מעלה בחי' זריעה היא שצריכה השתדלות והרבה התעסקות בתחילה, כגון החרישה, השידוד וכו' וגם אחריה כגון נכוש ועדור וכו׳ ובלעדם לא יעלה ולא יצמח, כן גם אנו צריכים להכין א״ע קודם החג, אף לא להסיח דעתנו מעצמנו, ומקדושת החג אשר בנו גם אחריו והעיקר הוא בחג עצמו ובפרט בפסח שניתן לנו רק להודות ולהלל לשמו הגדול שזהו תכלית כל הבריאה ושלימות דרי מעלה עם דרי מטה ותיכף כשמגיעה תפילת הערב בלילה, ישמח האיש בגודל זכותו, ויחשב מה מאושר אני שזכיתי אל השלימות ועליתי אל העולם העליון, הן אמת שיש לי דאגות גופניות ורוחניות, אבל עתה את הכל השלכתי ממני, גם את כל העולם אף את עצמי פשטתי ממני, ואין לי עתה רק לעמוד בתוך המחנה הגדול של מלאכים אופנים וחיות הקודש, לברך ולהלל לשמו הגדול, לגלות ולהאיר את אור אין סופו ית׳ גם בארץ וגם בקרב נשמתי וגופי, וכ״כ תרב שמחתו וכ״כ תגדל התלהבותו עד שרק בקושי יעצור את גופו מבלי רקד מן הארץ עד לרקיע, ומבלי התפרק והתפקע כמעט ואח״כ כשבא אל הסדר יצייר לו עתה שהוא בג״ע והסעודה מעין הסעודה של סעודה לעתיד לבא היא הכל מתערב לקדושה אחת אכילת מצה ומרור אמירת הגדה, שתיית יין של הד׳ כוסות הארת יין המשומר, ושוב הלל ושוב שירות ותשבחות לד׳ המשובח והמפואר, מלאכי מעלה עומדים צפופים להקשיב לרנתנו ואבינו מלכנו עומד ושמח ומתענג לקבל את שירתנו ותהלתנו, כנודע מזוה״ק וכל תיבה שאומר האיש הישראלי על הסדר מרגיש בעצמו את קדושתה, אהובה וענוגה לו, שמח ומתקדש בה עד שממש חבל לו על שכבר נשמטה ממנו, רוצה הוא לכופלה עד אלף פעמים, ולא להנתק ממנה, בטל הוא כולו אלי־ה וכורע לפני מתיקת הדבורים חתיכות יריעות ספר התורה של הקב״ה אשר בפניו, וכאמור צריכים להשאיר קדושה זו על כל השנה, ובאורה נסע תמיד ונלך, תתיחדו יחד יותר ויותר באהבת חברים שהוא כלל הכל, כלל קדושת ישראל וכלל התקדשות בקדוש ישראל, תעשו לכם שעורים ללמד יחד ולדבר מעניני העבודה אף מעניני צרכיכם, זהו הסוף תוך וראש ובריח התיכון המחבר אותנו יחד לאחד המיוחד, ולהושע מאדון הטוב בכל מילי דמיטב כחפץ אוהבכם הדו״ש וטובתכם כל הימים ומברך אתכם בחג כשר ושמח.