הלכות גדולות ס״ח

דאסיר למיכל בישרא דתליש מן חיותא מקמי דתשתחיט שנאמר לא תאכל הנפש עם הבשר אפילו אוכיליה לגוי נמי אסיר דתניא (פסחים כב.) רבי נתן אומר מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח ת"ל ולפני עור לא תתן מכשול ומנלן דאיתסיר לבני נח שנא' אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו (סנהדרין נט:) יכול אף בשרצים כן ת"ל אך חלק מאי תלמודא דהאי אך חלק למעוטי שרצים הוא אמר רב הונא אמר קרא דמו מי שדמו חלוק מבשרו יצאו שרצים שאין דמן חלוק מבשרן. ואלו אבר ובשר המדולדלין בבהמה ושחטה לבהמה אם יכולין להעלות ארוכה משתרי בשחיטה דבהמה ואי לא לא משתרי היכי דמי כדי להעלות ארוכה כדתנן (חולין עו.) נשבר העצם אם רוב בשר קיים שחיטתו מטהרתו ואם לאו אין שחיטתו מטהרתו.

(חולין קב.) ת"ר אבר מן החי נוהג בבהמה וחיה ועוף בטמאין ובטהורין שנאמר לא תאכל הנפש עם הבשר כל שאתה מצווה על דמו אתה מצווה על איבריו וכל שאין אתה מצווה על דמו אין אתה מצווה על איבריו דברי ר' אליעזר וחכ"א אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד שנאמר ולא תאכל הנפש עם הבשר כל שבשרו מותר אתה מצווה על איבריו ר"מ אומר אינו נוהג אלא בטהורים בלבד שנאמר רק חזק לבלתי אכול הדם וכתיב בתריה וזבחת מבקרך ומצאנך כל שאינו בכלל זביחה אינו חייב עליו משום אבר מן החי ובהמה טמאה כיון דלאו בת זביחה היא אין חייבין עליה משום אבר מן החי והני מילי ישראל דבשחיטה תליא מילתא ואסירא להו בהמה טמאה אבל גוים דלאו בני זביחה נינהו ובנחירה תליא מילתא ושריא להו בהמה טמאה מזהרי על הטמאים בטהורים דאמר רב גידל אמר רב מחלוקת בישראל אבל בבן נח דברי הכל מוזהרין על הטמאים כטהורים. (שם ע"ב) א"ר יוחנן ולא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו זה בשר מן החי ובשר מן הטריפה (שם קב.) ואמר רב יהודה אמר רב אבר מן החי צריך שיהא בו כזית מה שהוא בבשר וגידים ועצמות מאי טעמא אכילה כתיבא ביה וכל אכילה עד דאיכא כזית (שם לג.) אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן הרוצה שיבריא חותך כזית בשר מבית שחיטה של בהמה קודם שתצא נפשה ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה וממתין לה עד שתצא נפשה ואוכלו אחד גוי ואחד ישראל מותרין בו. תנ"ה הרוצה לאכול מבהמה חותך כזית בשר מבית שחיטתה ומולחי ומדיחו יפה יפה וממתין לה עד שתצא נפשה ואוכלו ואחד גוי ואחד ישראל מותרין בו אלמא בטהורה ליכא מידי דלישראל שרי ולגוי אסיר:

סליקו להו הלכות אבר מן החי