דרישה, חושן משפט ש״צ:ב׳

בהמה שהלכה בר"ה והתיזה כו' אורחא היא כו' הא דקאמר ומשלמת מהעלייה זה נזכר במשנה בפרק כיצד הרגל אבל אינו נזכר שם שיהא פטור עליה בר"ה כדין רגל ונראה שלמדו רבינו ממ"ש שם דף י"ט ז"ל בעא מיניה ר' ירמיה מרבי זירא היתה מהלכת בר"ה ובעטה והתיזה מהו לקרן מדמינן לה וחייבת א"ד תולדה דרגל היא ופטורה א"ל מסתברא תולדה דרגל היא עכ"ל מזה למד רבינו דין זה וכ"כ המ"מ בפ"ב דנזקין ע"ש. ואע"פ דבאיבעיא דר"י הנ"ל נזכר בעטה והתיזה נראה דע"כ ט"ס הוא תיבת ובעטה שהרי שם לפני זה איבעיא ליה לרב אסי בבעטה אי הוי שינוי או לא וסלקא בתיקו וכן באיבעיא דרבי אבא בר ממל שם בבעטה והתיזה אי הוה אורחיה או לא וסלקא בתיקו ואיך השיב לו רבי זירא לר"י בפשיטות דהוא אורחיה אלא ע"כ ט"ס וכצ"ל בעי ר"י היתה מהלכת בר"ה והתיזה והזיקה מהו כו' וכן הביאו הרי"ף וכן משמע מלשון רש"י שכתב א"ד כל צרורות כי אורחייהו כו' ש"מ דמיירי בסתם צרורות דהוה אורחייהו לא בבעיטה וגם בפ"ק דב"ק דף ג' ע"ב מסיק הגמרא דצרורות הוה תולדה דרגל לפוטרו בר"ה ואע"ג דהתם אליבא דרבא קאמרינן הכי ולרב פפא דקי"ל כוותיה קאמר התם דתולדה דרגל היא לענין לשלם מהעלייה מ"מ נראה דל"פ בזה וק"ל: וכתב הרמב"ם חייב רביע ואי תפיס ח"נ לא מפקי' מיניה רבינו קיצר בדברי הרמב"ם דז"ל שם היתה הולכת בר"ה ובעטה והתיזה והזיקה בר"ה פטור ואם תפיס הניזק רביע נזק אין מוציאין כו' בעטה ברשות הניזק כו' חייב לשלם רביע נזק ואם תפס ח"נ אין מוציאין עכ"ל וכתב המ"מ סובר הרב ז"ל דאי אמרינן יש שינוי משמע קולא וחומרא קולא דאפי' ברשות הניזק רביע ותו לא חומרא דאפי' בר"ה רביע משלם דהו"ל תולדה דקרן דכי אמרינן צרורות תולדה דרגל ופטורה בר"ה דוקא בכדרכה אבל ע"י שינוי אי אמרינן יש שינוי לצרורות אפי" בר"ה חייב ואינו משלם אלא רביע נזק כו' ואי אמרי' אין שינוי בר"ה פטורין לגמרי ואפי' בשלא כדרכן כגון מחמת ביעוט וברשות הניזק חייב ח"נ ועלתה בתיקו ולפיכך כתב הרב באלו ב' בבות כפי שטתו בתיקו האמורים בגמרא עכ"ל הנה לפי פירושו עיקר האיבעיא גם בעיטה הוה שינוי וממילא אינו משלם אלא רביע נזק א"ד לא הוה שינוי אלא בצרורות דעלמא דאורחייהו כמו רגל וברשות הניזק ח"נ כדין צרורות ובר"ה פטור לגמרי אבל מדברי הרא"ש ורבינו מוכח שהם לא פירשו כן אלא ס"ל דבעיטה עכ"פ שינוי הוה וכקרן דמי וחייב בע"כ בר"ה אלא דאיבעיא הוא אם נאמר שמשלם רביע או ח"נ וכמ"ש בפרישה דאל"כ הו"ל לרבינו לכתוב ולחלק בדין זה ג"כ בין הזיקה בר"ה ותפסה להזיקה ברשות הניזק כדמחלק לקמן בהאיבעיא שנייה ומדברי הרא"ש מוכח כן ג"כ דלא כדברי הרמב"ם וכמ"ש בסמוך וק"ק לדעת הרמב"ם האיבעיא היא אם אין שינוי בצרורות ע"י בעיטה ואורח' הוא או לא א"כ נאמר דאין שינוי בהתזה ע"י בעיטה ואורחא הוה מגבינן ליה להזיקא מעידית כדין נזקי רגל ואילו הזיקה בבעיטה לבד הדין דהוי נזקי קרן ואינו משלם מן העידית וכי יש סברא לנו לומר כן שבעיטה ע"י התזה יהיה חייב טפי מבבעיטה לבד וצ"ל דכל שמזקת בבעיטה הוא תולדה דקרן ואין שייך לנזקי רגל כלל לשבור כלי בבעיטת רגלה אבל כלי הנשבר מצרור הנתוז מבעיטה זהו יותר אורחיה ודומה לרגל וק"ל: ואם הלכה במקום שאי אפשר לה שלא תתיז מיבעיא אי אורחיה כו' שם דף י"ט ופירש"י היתה מהלכת בחצר מליאה צרורות וא"א לה שלא תהא מנתזת אורחיה הוא וכצרורות דעלמא הוא ומשלם ח"נ א"ד השתא מיהא מחמת בעיטה הוא וא"ת יש שינוי לצרורות לרביע נזק הא רביע נזק משלמי עכ"ל. מבואר בדבריו דר"ל דאיבעיא זו אזלא באת"ל של הראשונות את"ל דבעיטה מיקרי שינוי אכתי מיבעיא בדא"א שלא תתיז אם הוה שינוי או אם הוה כצרורות דעלמא והוא כרגל ומשלם חצי נזק והכא מיירי בהזיקה ברשות הניזק וכן משמע מל' רבינו שפי' כן שכתב מיבעיא אם אורחיה ומשלם פלגא כו' ש"מ דאיירי בחצר הניזק דאי בר"ה אי אורחא הוא אינו משלם כלום. אבל הרא"ש ס"ל ופי' אבעיא זו באת"ל דבעיטה לא הוי שינוי ובאם הזיקה בר"ה דז"ל כיון דלא אפשר לה אורחא הוא והו"ל צרורות כאורחייהו ופטור בר"ה א"ד השתא מיהא מחמת בעיטה קאתי והו"ל קרן ומשלם חצי נזק אם אין שינוי לצרורות ברביע נזק כו' וע"ש באשר"י מבואר זה דלא כפירש"י ואף שלדינא שווי' הם מ"מ בפירושא דמלתא אינה שווי' ומעתה תמוה לי שב"י כתב על דברי הרא"ש וכן פירש"י והוא דבר הנראה לעינים דאינו כן. ונראה דה"ק ב"י דממה שכתב הרא"ש דאיבעיא זו אזלא באת"ל אם אין שינוי לצרורות מוכח מיניה דס"ל דאיבעיא קמייתא שבעו אי הוה בעיטה שינוי או לא לא מיבעיא להו אלא לענין תשלומין רביע נזק או ח"נ אבל עכ"פ לאו אורחא הוא וחייב בר"ה ודלא כמו שפי' הרמב"ם דמ"ש בהאיבעיא א"ד אין שינוי בצרורות היינו דלא הוה בעיטה כלל שינוי אלא אורחא כרגל דא"כ איך אזלא בעיא השנייה באת"ל הראשונה את"ל אין שינוי לצרורות מאי אורחא או אין אורחא הא כל דאין שינוי בצרורות אורחא הוא ופטור בר"ה כדין רגל וע"ז כתב ב"י וכן פירש"י ר"ל שגם רש"י לא ס"ל כהרמב"ם בזה שרש"י שם פי' בהדיא שהאבעיא הראשונה הנ"ל אם יש שינוי בצרורות או אין שינוי היינו לענין אי משלם רביעי או חצי אבל אם לא אם אורחא הוא או לא ע"ש ודו"ק: והרמב"ם כתב שאף אם אין בו זרעונים משלם ח"נ שהוא משונה ז"ל הרמב"ם פ"ב מהל' נ"מ תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו אם היה בתוכו תבלין וכיוצא בהם שהושיט ראשו כדי לאכלן על התבלין משלם נ"ש ועל הכלי משלם ח"נ כח"נ צרורות שכך הוא דרכו. ואם היה הכלי ריקן ה"ז משונה ומשלם ח"נ ככל הקנסות עכ"ל עיין במ"מ שהאריך שם ומביאו ב"י [וקצת מנהו בב"ח] וסוף דבריו. וחלק הרב ז"ל ולא עשה מהן בבא א' לפטור על הראשונה בר"ה ולחייב על השנייה ועדיין צ"ע עכ"ל. ביאור דבריו האחרונים דבא לתרץ דמאחר דאינו משלם אלא ח"נ על הכלי בין כשהכלי ריקן או אינו ריקן א"כ לכללינהו בבבא א' ותירץ משום דעל הראשונה כשיש תבלין בכלי דאז דרכו הוא להכניס בו ראשו פטור בר"ה כדין רגל משא"כ בסיפא כשכלי ריקן אז משונה הוא וחייב בר"ה וזהו שדייק הרמב"ם כתב ברישא שכך הוא דרכו ובסיפא כתב ה"ז משונה וכ"כ הב"י חילוק ביניהן לענין לשלם מגופו או מן העליה והוא היא וק"ל ורבינו שינה בהעתקת ל' הרמב"ם וכתב בשמו שאף אם אין בו זרעים משלם ח"נ שהוא משונה ואין לפרשו שכתב הני תיבות דשהוא משונה לנתינת טעם דמש"ה משלם ח"נ ולא נ"ש דהא גם ברישא דכשיש בו זרעים דכדרכו הוא אפ"ה כתב דאינו משלם אלא ח"נ אלא ע"כ צ"ל דגם כוונת רבינו הוא שלא כתב שהוא משונה אלא להבדיל שאינו משלם ח"נ כדין בדרכן אלא ק"נ כדין משונה וכמ"ש בפרישה ודו"ק.