דרישה, חושן משפט ש״ו:א׳

כל האומנין שנותנין לתקן כו' ב"מ דף ס' כל האומנין ש"ש הם וכולן שאמרו טול את שלך והבא מעות ש"ח ופרש"י כל כו' [עיין לשונו בב"ח] והנ"י כתב ג"כ כל' רש"י אומנים קבלנים כו' ומסיק וכתב והטעם משום דבההוא הנאה דקא תפיס המלאכה עד שיתן לו שכרו הוה כש"ש והנה מל' רש"י ונ"י משמע דאיירי דוקא בקבלנות ולא בשכירות ובפרט לפי הטעם דכתב הנ"י משום דקא תפיס המלאכה כו'. וכן משמע ל' האומנים דנקט המשנה והפוסקים (דכוותה) [דדווקא] אומן עושה בקבלנות אלא שק"ק דלפי הטעם שכ"ר ז"ל וזה שכרן שמשתכרין במה שנותנין להן לתקן וליטול שכר ה"ה שכיר יום וגם בגמ' משמע דטעם דרבינו הוא עיקר דז"ל על מתניתין הנ"ל לימא מתניתין דלא כר"מ דתניא שוכר כיצד משלם ר"מ אומר כש"ח ר"י אומר כש"ש אפילו תימא כר"מ בההיא הנאה דשביק כולי עלמא ואגר ליה לדידיה הוה עלייהו ש"ש א"ה שוכר נמי כו' עד אפילו תימא ר"מ בההיא [הנאה] דתפיס ליה אאגריה דלא בעי למיעל אזוזי הו"ל ש"ש ע"כ ע"ש והנה אנן דלא קיי"ל כר"מ כדלקמן ר"ס ש"ז. לא צריכנא לה"ט דאי בעי תפיס כו' וטעם הראשון קיים וגם משמע קצת דא"י להיות אותו טעם לר"י דקי"ל כוותיה דיש לדקדק מיניה הא אי לא תפיס אאגרא לא וקש' מ"ש משוכר (והנ"י דכתב הטעם דתפיס אאגרא משום דבעי למכתב דמה"ט כ"ע מודו. וגם משום דסתם משנה כר"מ ולר"מ בעינן ה"ט והנ"י כתב ה"ט במשנה דאמר כר"מ (וע"ש בד"ה נימא תנן סתמא כו' ובד"ה הא גמרתיו כו') אכן קשה דא"כ הוי נ"מ לדינא בין הני טעמא לא הוה משתמיט הגמרא מלפרש ולומר דיש נ"מ לדינא בין ר"י ולר"מ דלר"מ דס"ל כשינוייא בתרא דוקא שכיר יום לא הוה ש"ש ואי מצינן למימר דגם ר"י ס"ל כשנוייא בתרא מכ"ש דהו"ל להגמרא לפרש איזה שינוייא אנן תפסינן עיקר בהיות שיש בינייהו נ"מ לדינא ועוד דא"כ לא הו"ל לרבינו למסתם ולכתוב ברישא האומנין שנותנין להן לתקן בקבלנות אלא הול"ל ברישא סתמא וכל' המשנה לכן נלע"ד דגם לה"ט קמא דבגמ' דקאמר בההוא הנאה דקשביק לכ"ע ואגיר ליה לדידיה הוה עליה ש"ש דוקס בקבלנות הוה ש"ש ולא בשכיר יום וכמ"ש בפרישה ע"ש ודו"ק: