א
וכגון שיטענו בדבר הרגיל כו' שם בגמ' ז"ל ההוא גברא דבטש בכספת' דחברי' שדא בנהרא אתא מריה ואמר כך וכך הוה לי בגווי' יתיב רב אשי וקא מעיין בה בכה"ג מאי א"ל רבינא לאו היינו מתני' דתנן ומודים חכמים לר' יודא במדליק את הבירה שמשלם כל מה שבתוכו שכן דרך בני אדם להניח בבתים וא"ל אי קטעין זוזי ה"נ הב"ע דקטעין מרגנית' מי מנחי אינשי מרגניתא בכספתא או לא תיקו וכל' זה הביאו הרי"ף והרא"ש איבעי' זו דקאמר מי מנחי אינשי כו' משמע דמיבעיא ליה אי דרך לאנוחי שם או לא ומינה דאי ודאי היה שאין דרך לאנוחי שם וזה טוענו שהניחם שם דאינו נוטל ממנו בשום צד וכ"כ המ"מ שם בשם המפרשי' וכתב שבדברי הרמב"ם משמע דהאיבעי' בגמ' הוא אף אם ודאי אין דרך להניחו שם ואפ"ה סלקא בתיקו ואם תפס אין מוציאין מידו לדעת הרמב"ם וכתב שכן נרא' לו שאין לפרש האיבעיא אי דרך להניחו שם או לא דנישיילינהו לאינשי כו' ע"ש ול' רבי' הוא כל' הרמב"ם דמפרש אף אם ודאי אין מניחין שם וזה טוענו אפ"ה עלתה בספק ונראה דלהרמב"ם ורבינו מ"ש מי מנחי אינשי בתמיה קאמר וה"פ מי אולינן בתר דרך הנחה ולא מיחייב דאטו מי מנחי אינשי כו' או לא פי' או לא אזלינן בתר דרך הנחה אלא בכל ענין נשבע על טענותיו ונוטל וק"ל: אבל טוענו בדבר שאינו רגיל כו' עד וא"א כתב כו' תימה הלא הרא"ש לא כ"כ כ"א כשהספק הוא בדין כגון כהן שתופס ספק בכור שלא מהני ביה תפיסה כדאיתא בפ"ק דב"מ וכתב שם הרא"ש ז"ל דתפיסה לא מהני אלא למי שטוען ברי אבל הכהן הזה אפילו אחר שתפס אין לו אלא טענת שמא הילכך מפקינן מיניה דמוקמינן ליה בחזקת מרא קמא כו' עד כללא דמילתא לטענות ברי מהני תפיסה כו' ע"ש וכ"כ נמי הרא"ש בריש פרק כיצד הרגל ז"ל ומיהו תימה כיון דספיקא דדינא הוא מאי מהני תפיסה אוקי ממונא בחזקת מרא ושלא כדין תפס כו' ע"ש הרי שלא איירי הרא"ש אלא היכא שהתופס אינו יכול לטעון ברי דכיון דיש ספיקא בדין איך מצי לטעון ברי אבל בנידון דהכא דטוען ברי שהיה בסל שזרק כך וכך משמע דמזה לא איירי הרא"ש ולא מצינו להרא"ש דקרי לזה ספיקא דדינא הוא ולא מהניא ביה תפיסה וכן ק' אמש"ר בדין מסור בס"ד דכתב דמיבעיא לן אי נמסר נשבע ונוטל ומסיק וכתב דלהרא"ש ספיקא דדינא הוא ולא מהניא ביה תפיסה ושם טוען הנמסר ג"כ ברי ולא מצינו שדיבר הרא"ש מזה וצ"ל דס"ל לרבי' אף שזה הניזק או הנמסר טוען ברי כיון דמ"מ איבעיא לן אם שומעין לטענתו היכא דהניח במקום שלא היה לו להניח וכן בנמסר מיבעיא לן אם תקנו לו שבועה להוציא ממון מחזקתו זהו מיקרי ג"כ ספיקא דדינא ואף דתפס אם התפיסה היתה בעדים הו"ל כאילו לא תפס כיון דאין לו מיגו ואוקמינא הממון בחזקת מרא קמא ואין חילוק בין אם טוען ברי ויש ספק לן אם טענתו אמת או אם גם הוא אינו טוען ברי כגון בספק בכור אלא באם תפס שלא בעדים דאז אם טוען ברי כגון שטוען שח"ל וזה מכחישו ואנו מסופקים בטענתן אם נאמן בתפיסתו במיגו דהיה טוען להד"ם או החזרתי לך כיון שהתפיסה היה שלא בעדים משא"כ כשהתופס עצמו אינו יכול לטעון ברי כגון בספק בכור הנ"ל דאז אף אם תפס שלא בעדים והיה יכול לומר להד"ם מ"מ השתא דמודה אין בתפיסתו כלום ואוקמינן הממון אחזקתו וק"ל ועיין בכללי דיני תפיסה שכתבתי בס"ד שהארכתי בזה: אם נטלו ונתנו לו בידו חייב כו' עד וכ"כ הרי"ף כו' כתב הר"ן דלדברי הרי"ף אפילו פרט האנס ואמר הביא לי כלי זה מבית פלוני ואנסו אפ"ה חייב ולא אמרינן דוקא אם אנסו להביא מעות של אחר או דוקא כשאנסו מה שבבית חבירו סתם וכלשון הרא"ש שם דמצי לאשתמוטי ולומר לא מצאתי בבית חבירי כלום אלא אפילו בכה"ג נמי חייב כיון שעשה מעשה ואמרינן דהוה נתפייס בדבר אחר ואף אם לא נתפייס נהי דמותר להציל נפשו בממון וכלים של חבירו מ"מ צריך לשלם לו הכל דהמציל בממון חבירו את עצמו צריך לשלם לו כו' ע"ש שהאריך וכן הם דברי רבינו: ואפילו בזה כתב א"א הרא"ש ז"ל כו' כבר כתבתי בפרישה ל' המרשים ופירושו. וי"מ דמש"ר אבל אם ידע האנס שהיה לפלוני כו' אפילו לא יכול ליטלו כיון דאנוס הוא על ההבאה והאנם ידע שיש לו מעות נמצא דליכא לאשתמוטי ליה מיניה להכי פטור ומפרשים שמ"ש המרשים נראים דבריו בשידע מקום הממון דלא הוה כדקאי כו' ה"פ נראה דהרא"ש מיירי בשידע האנס מקום שמונח שם הממון אך שאינו יכול ליטלו ולהכי פטור הישראל המביא לו דכיון שיודע המקום ליכא לאשתמוטי מיניה ולא הוי כתרי עברי דנהרא דאיכא לאשתמוטי מיניה לומר ביקשתיהו ולא מצאתיהו חייב המביא ע"כ תוכן דבריהם וכ"כ בש"ג ובאמת של' אפי' בזה כו' שכ"ר מתיישב יותר לפי פירושן אך של' המרשים אינו משמע כן חדא הא למד לנו בפי' שביאור דברי הרא"ש בשידע מקום הממון הא גם ההוא דתרי עברי דנהרא ידע האנס המקום ואפ"ה חייב כיון דמצי לאשתמוטי מיניה א"כ עיקר הגורם כאן פטור הוא דלא מצי לאשתמוטי מיניה ואין זה משמע ממ"ש כשידע מקום הממון ועוד מאי וכן כל שיכול המסור להציל כו' שכתב המרשים ש"מ דברישא לאו מתורת מצי לאשתמוטי מיניה נחית וק"ל:
דרישה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מצווה לשתף את האתר בכל צורה אפשרית! © תשפ"ד כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל ashoova@gmail.com האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לעשות נחת רוח ליצרנו ולעשות רצון בוראנו, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו. בפרט לעילוי נשמת משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם ומחבר הזוהר הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, אדוננו מורנו ורבנו ראש בני ישראל רבנו רבי נחמן בן פייגא זיע"א אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך מחבר ספר תהילים הקדוש וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת. ולתיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם בפרט בעיות רוחניות.
רבי נתן בליקוטי עצות כותב: עִקַּר רְפוּאוֹת הַחוֹלֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי פִּדְיוֹן. וְלֹא נָתְנָה הַתּוֹרָה רְשׁוּת…
[בְּשַׁבָּת ויו"ט אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ] יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדוֹ…
א סימן מ' הגם הלום ראיתי אחרי רואי גודל מעלת העוסק במקרא מדת בנין הבית…
א הועתק מספר קצוי ארץ בקצרה עם תוספת ביאור בסייעתא דשמיא כאשר יראה המעיין: ב…