א
דשליחות יד אינה צריכה חסרון פלוגתא דרב ולוי בב"מ דף מ"א ומפרש התם רבא דמ"ד אין צריך חסרון יליף מדכתב רחמנא שליחות יד גבי ש"ח דלא איצטריך דבלא"ה תיתי משואל ומה שואל דלדעת בעלים קעביד שלח בה יד (לעשות מלאכתו) חייב (באונסים) ש"ש וש"ח לא כ"ש למה נאמרה אלא לומר לך שליחות יד א"צ חסרון (וכתבו הרי"ף והרא"ש כיון דרבא הוא בתראה ס"ל הכי קיי"ל כוותיה) וז"ל התוספות שם בד"ה חדא כו' [עיין לשון התוס' בב"ת בסעיף זה] וצ"ל אף לפי מאי דאתי קרא דש"ח ללמדנו דאין צריך חסרון בשליחות יד מ"מ לא ריבה הקרא אלא דא"צ חסרון ממש אבל מ"מ הגבהה כדי לחסר בעינן ומה"ט שכתבו התוס' דאין סברא לומר דבמשיכה או הגבהה גרידתא כדי להשתמש בה תשמיש שאינו מחסרה יהיו נחשבים בזה שלא עשה ברשות וכבר נשתמש בה ויחוייב באונסין ומש"ה כ"ר שאינו חייב משום ש"י עד שיגביהנה כדי לחסרה ואין להקשות מנ"ל לרבינו והפוסקים הא דילמא נאמר לפי מאי דאתי קרא הושוה לשואל לגמרי לחייב משעה שמשכה להשתמש בה אף שלא היה דעתו לחסרנה דזה נלמד מכמה מקומות חדא מהא דתנן התם דף מ"ג הגביה החבית ונטל ממנה רביעית ונשברה משלם הגזילה ע"כ ואמר שמואל עלה כיון ש הגביה ליטול אע"פ שלא נטל ש"מ דהגבהה כדי ליטול עכ"פ בעי' והוי כאילו נטל ומש"ה קתני המשנה סתם נטל ועוד דבשמעתין דחבית דף מ"א איכא מ"ד דמוקמי לה כשדעתו לשלוח בה ידו ומפרש שם דאותו מ"ד ס"ל דש"י א"צ חסרון ופריך עלה ורב ששת מידי נוטלה קתני פירש"י דמשמע שרוצה ליטלה לעצמו ש"מ דאפילו למ"ד דא"צ חסרון היינו שחייב אפילו לא חסרו אבל עכ"פ בעינן שיגביהנו כדי לחסר או ליטול לעצמו עוד כמה ראיות לזה מהסוגיא של שם וא"ת למ"ד ש"י צריכה חסרון והיינו שנשתמש בה וכיון שנשתמש בה דין הוא שיתחייב מטעם שואל שלא מדעת אפילו בלא חסרון וכן רבא ל"ל קרא דש"י א"צ חסרון פשיטא י"ל דאותו מ"ד דס"ל דצריכה חסרון ס"ל דשואל שלא מדעת לא הוה גזלן דשם בגמרא אוקמא רב ששת להמתני' בשואל שלא מדעת וקאמרינן דקסבר שואל שלא מדעת גזלן הוי משמע דשאר אוקימתות לא ס"ל הכי ועי"ל דמטעם שואל אין לחייבו שז"א כנשתמש בכולה דאז שייך טעם שואל דהוה כל הנאה דידיה ועש"ה דין הוא לחייבו אפי' לא חסרו כיון ששמש בו שלא מדעת הוי גזלן ובעי השבה מעליא אבל כשלא שימש אלא במקצת לא שייך לחייבו בכולה מטעם שואל אלא מטעם שליחות יד והיינו שתשמיש זה הוא תשמיש שמחסרו וק"ל ועיין בנ"י דכתב במתני' דחבית דגם אם הגביה כדי לשמש בה אע"פ שלא שימש בה עדיין חייב בה ולפ"ז צ"ל ג"כ האי חילוק דבשואל שלת מדעת צריך להגביהו ע"מ לכמש בכולו משא"כ בש"י ובזה דברי רבינו מבוארין ועמ"ש הרמב"ן במלחמית ה' אהא דפרכינן על מ"ד דש"י צריכה חסרון:
דרישה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מצווה לשתף את האתר בכל צורה אפשרית! © תשפ"ד כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל ashoova@gmail.com האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לעשות נחת רוח ליצרנו ולעשות רצון בוראנו, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו. בפרט לעילוי נשמת משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם ומחבר הזוהר הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, אדוננו מורנו ורבנו ראש בני ישראל רבנו רבי נחמן בן פייגא זיע"א אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך מחבר ספר תהילים הקדוש וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת. ולתיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם בפרט בעיות רוחניות.
רבי נתן בליקוטי עצות כותב: עִקַּר רְפוּאוֹת הַחוֹלֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי פִּדְיוֹן. וְלֹא נָתְנָה הַתּוֹרָה רְשׁוּת…
[בְּשַׁבָּת ויו"ט אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ] יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדוֹ…
א סימן מ' הגם הלום ראיתי אחרי רואי גודל מעלת העוסק במקרא מדת בנין הבית…
א הועתק מספר קצוי ארץ בקצרה עם תוספת ביאור בסייעתא דשמיא כאשר יראה המעיין: ב…