דרישה, חושן משפט רפ״ג:ה׳

מומר שנתן הירושה כר פי' וכמו שקנסו אותו מליהנות בו כך קנסו אותו מליתן לאחרים כי הנאה יש לו בזה שיקויים מתנתו אבל בתו מצד ירושה היא באה ודע שבת"ה סימן שמ"ח האריך בענין ירושת מומר ומסיק דכמו שהפקיע את זכותו שאינו יורש לנפשו כך אין בו זכות להוריש לקרוביו אף שמת מורישו בחייו ע"ש ואין להקשות לפי דבריו למה זכתה כאן הבת בירושת מוריש המומר דשאני בתו דאף שמחשבינן להמומר כאיל מת ולא זכה מעולם בירושה הלא המת יורש את אביו בקבר להנחיל לבניו משא"כ שם בתשובה דמיירי דקרובי המומר מצד אב היו רוצים לזכות בירושה שהיה לו לירש את אמו ואין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לקרוביו מאביו אלא קרובי אמו הקרוב קרוב יותר יורש כמ"ש בסימן ר"ף וה"נ במומר ולא זכה בהירושה בחייו וק"ל. והקשה עוד שם לפי דבריו דאין כח במומר להוריש את קרוביו מאביו מ"ש מבעל דירית לאשתו המומרת אפילו מת מורישה לאחר שהמירה וכתב די"ל דשאני בעל בנכסי אשתו דאפילו בחייה זכייה טובה אית לה בגווייהו כדמסיק בפ' החולץ ובפ' הכותב דלאביי ידו כידה ולרבא ידו עדיפא וא"כ מיד כשמת מורישה של המומרת נפלה הירושה לקמיה דבעל טפי מלקמה די"ל דקיי"ל כרבא דידו עדיפא מידה משא"כ באח או שאר קרוב שאין לו צד זכייה בנכסי אחיו או קרוביו בחייו. וכתב עוד שם ז"ל ואי קשיא לן בההוא דתשובת רש"י דנפקד מן המומר ושלח יד לזכות בו א"כ אמאי כתבו הרמב"ם ואשר"י דבניו יורשים מה שהיה ראוי הוא לירש נימא הואיל ומן הדין ירושה לקמיה דמומר נפלה אלא דקנסינן ליה אבל ממון של מורישו דמומר שהם כשרים לא הפקירו אלא שקנסו המומר וסלקוהו מאותה ירושה כאלו אינו ראוי לירש וממילא יירשו שאר קרוביה וק"ל ע"כ. ועוד הקשה שם על הא [דכתב] הרא"ש טוב ליתנו ביד ב"ד שאם ישוב תנתן לו וז"ל אע"ג דכתב בתשובתו בטור ח"מ דכיון שאינו יורשו מיד כשמת אבי המומר זכתה בת המומר בנכסי אבי אביה ולא היה למומר זכייה מעולם כו' י"ל דההוא ענין הוה בענין זה דההוא מומר לא הו"ל צד הרהור תשובה כו' עיין בב"י שהביאו הנה תירוצו דחוק מאוד ולא ידעתי מאי קשה ליה דודאי הב"ד מחזיקין הנכסים אצלם ואם יחזור בתשובה יתנום לו אך שכל זמן שלא חזר אין לו בו זכייה כלל לענין שאין יכול ליתנו לאחרים במתנה ולא כתב בתשובה שיתנוהו לבתו אלא בנדון ההוא שלא היה חפץ בהירושה אלא ליתנהו לאמו ובזה כתבו שבת קרובה אחריו יותר בנכסי אבי אביה מכל שאר קרובים וק"ל ובזה מיושב ג"כ הגהות מור"ם בסימן זה שכתב ז"ל ואפילו נתן המומר כו' דמיד נפלו קמיה יורשיו כו' וי"א שמניחין הירושה בב"ד ואם יחזור נותנין לו הרי לך שכתב שנותנין לו למומר אם יחזור ואעפ"כ כתב שאין לו זכייה בהן ושמיד נפלו קמיה יורשיו אלא ודאי כדפרישית וק"ל. ומ"ש שם מור"ם שי"א שמניחין אותו כו' אף על פי שהכל דעת הרא"ש ל' י"א קאי אמ"ש שם המחבר לפני זה דברי הרמב"ם וק"ל. ומה שהביא ב"י בס"א מחודשים בשם אבי"ה דבעל יורש אשתו המומרת אפילו מת מורישה אחר שהמירה ואח"כ כתב מה שהשיב אבי"ה כו' ז"ל כיון שהיתה ישראלית בשעת מיתת אביה כו' משמע הא מת לאחר שהבירה לא היינו נותנים לה משום דשם היתה אחותה ישראלית ואמה נתנה לאותו בת הכל במתנה לכן צריכין שהיתה באותה שעה ישראלית שאז זכתה מיד בחלקה ואע"ג דמיירי כשלא נשבעה האלמנה על כתובתה וא"כ אין בידה כח ליתנה כולו ליד האחר מ"מ כיון שהיה לה כתובתה עליו אלא שחכמים אמרו שכל זמן שלא נשבעה הרי הנכסים בחזקת בעלה ואפשר דבמקום מומרת ובעלה שיעמוד במקומה לא תקנוה וק"ל: