דבר בעתו י״ז

שער בית ישראל

בו יבואר גודל החיוב להחזיק לאנשים ישראלים במאכלות כשרות:

הנה עד הנה דיברנו בענין האב שצריך להחזיק לבנו בעת נידודו שלא יבוא לידי מאכלות אסורות ועתה נדבר אודות כלל ישראל שגם הם מחוייבים לעזור לאחיהם שלא יבואו לזה. מפני כמה טעמים כמו שאבאר באלו הפרקים:

א) מפני מצות צדקה שנצטוינו בתורה פתוח תפתח את ידך וגו׳ וחי אחיך עמך וכמה גדולה היא מצות צדקה שמקרבת את דגאולה כדאמרינן (ב״ב ט׳) תניא ר׳ יהודא אומר גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה שנאמר כה אמר ה׳ שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות ומה מאד צריך האדם ליזהר שלא להעלים עין מן העני שעובר עי״ז על ד״ת דאורייתא לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון וגדול עונשו מאוד ח״ו עד שאמרו שם (ב״ב יו״ד) שמניעת הצדקה גורמת כמה פעמים לקצר ימיו של אדם כעון ע״ז דכל המעלים עין מן הצדקה כאלו עובד ע״ז כתיב הכא וכו׳ ואיתא ביו״ד בסימן רמ״ז דמאוד יש להזהר במצוה זו כי אפשר שיבא לידי שפיכת דמים שימות העני המבקש אם לא יתנו לו מיד וכעובדא דנחום איש גם זו (תענית כ״א) ומה מאוד צריך ליזהר במצוה זו אם יודע שאפשר להגיע לפ״נ אם יתעלם עין מזה וכמה גדול עונש המאמץ את לבו בעת כזו שמלבד שעובר על מצות פתוח תפתח וגו׳ וחי אחיך עמך וגו׳ עור עובר על לא תעמוד על דם רעך שהיא מצוה חמורה מאד שמחללין עליה שבת וכל איסורי תורה בשביל חיי נפש אחת מישראל ובעניננו נמי פעמים שנוגע לפ״נ ממש שיש איזה אנשים שהם חלושים בבריאותם והם עניים שאין להם במה לקנות מאכלות כשרות. ומ״א לא ירצו לאכול כי אנשים עברים הם ויחלשו ויתעלפו ויבואו לידי סכנה ובודאי יהיה ח״ו עונש מן השמים על אלו שהתעלמו עין וגרמו ולזה. (ואפילו אנשים שלא יגיעו לידי סכנה עי״ז עכ״פ מסגפין עצמן לחיות חיי צער בפת לחם חריבה וקיתון של מים ואיך לא נשתתף בצרתם שלא לרחם עליהם) ואולי יאמר המתפתה ביצרו מה לי לדאוג ולהצטער בצרתו אם חלוש הוא ויכול לבא לידי ס״נ ע״י מניעת המאכלים הלא אנוס הוא ומותר לו לאכול מ״א. אף אתה השב לו הזה רצון ה׳ שנאמץ לבנו ונקפוץ ידינו ממצות צדקה עד שעי״ז יהיו אחינו העניים שבהם בכלל אנוסים ויהיו מותרים לאכול מאכלות האסורות. וצריך להבחין בעצמו אלו היה דבר זה לעצמו או לבנו באופן זה כמה היה משתוקק שימצאו אנשים שיחזיקוהו במאכלות כשרות שלא יחטיא נפשו ע״י מאכלות האסורות. וע״ז הזהירנו התורה ואהבת לרעך כמוך. וגם הלא ידוע שנקראו כל ישראל בנים למקום כדכתיב בנים אתם לה׳ אלהיכם ואיך לא נרחם עליהם הלא גם הם בני ה׳ כמונו ואיך נישא פנים אח״כ בר״ה זה מבקש ה׳ רו״כ בכל שבוע ושבוע וזה עשרה כל אחד ואחד לפי כבודו אם נתאכזר ח״ו על אחינו בשרנו ולא נחוש להם כלל עד שעי״ז יוכרחו לאכול מאכלות אסורות. ואיתא (בשבת קנ״א) ר״ג אומר ונתן לך רחמים ורחמך וגו׳ כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים כל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השטים ובודאי כל המעלים עין מזה עובר גם על מ״ע דואהבת לרעך כמוך. וצריך האדם לידע עוד שע״י שהוא מרגיל עצמו להיות איש טוב ורחום ממשיך על עצמו שפע כל הברכות הכתובות בתורה וכדאיתא בתנא רבי אליהו ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך השמע בקול ה׳ אלהיך ותלך בדרכיו שהם דרכי שמים ומה הם דרכי שמים שהוא רחמן ומרחם אפילו על הרשעים ומקבל אותם בתשובה שלמה וזן ומפרנס את כל הבריות כך תהיו רחמנים זה על זה לפרנס זה לזה ותאריכו פנים זה אל זה בטובה. ואיתא בתנחומא פרשת משפטים על הפסוק מלוה ה׳ חונן דל וגמולו ישלם לו מהו וגמולו וכו׳ יכול נתן פרוטה לעני הקב״ה משלם לו פרוטה אלא אמר הקב״ה נפשו של עני היתה מפרכסת לצאת מן הרעב ונתת לו פרוסה והחיית אותו חייך שאני מחזיר לך נפש למחר בנך או בתך באים לידי חולי או מיתה ואזכיר אני להם את המצוה שעשית עם העני ואציל אותן מן המיתה הוי וגמולו ישלם לו.