דבר בעתו י״ג

שער האחוה

בפרק זה יבואר גודל החיוב לאב להחזיק לבנו במאכלות כשרות:

הנה מאוד צריך האדם להתחזק ולסייע לבנו בכל מה שיהיה בכחו כדי שלא יתגאל במאכלות אסורות ונבאר זה מן הכתוב ומן המושכל. מן הכתוב ממה דכתיב בתורה וכי תשיג וגו׳ ומך אחיך עמו לגר תושב עמך או לעקר וגו׳ אחרי נמכר גאולה תהיה לו אחר מאחיו יגאלנו או רוחו או בן דודו וגו׳ ר״ל דהקרוב קורב קודם לחיוב זה וידוע דאביו קודם לאחיו בחיוב זה ועיין ברמב״ן דהטעם דהטילה התורה החיוב עליהם הוא כדי שלא יטמע בין העו״ג וילמוד ממעשיו. והכא נמי בעניננו אם יתעצל האב מלעזור לבנו במאכלות כשרות בעת נידודו לבד בה שלא יברך ממילא גם ברכת המוציא ולא בהמ״ז על הלחם שהוא אוכל כל ימי עת נידודו אלא גם בהמשך הזמן בודאי יהיה הפקר אצלו כל האיסורין שבתורה. כי בודאי יחלל שבת גם כן ברצון כמה מאות פעמים ועוד כמה לאוין אשר אין כדאי לפורטם פה. וכידוע שעון זה הוא מטמטם לבו של ישראל ולוקח ממנו רוח הקדושה שהוטבע בנפשו מנערותיו ויחשוב בנפשו בכל זה ברכת שלום לומר בין כך ובין כך אינני איש יהודי ויצאתי מכלל ישראל איזיל ואיתהני בהאי עלמא (אף דבאמת אין שייך זה לזה כלל כי לכל עון יש עונש בפני עצמו אבל עם כל זה היצר מוצא מקום להטעותו בזה).

ועתה נבאר זה מן המושכל. הנה לבד מה שעל כל ישראל מושל הענין שיראו להתחזק שלא יעבור שום אדם על תורת ה׳ כמו שנבאר לקמן בפרק י״ז על האב מוטל הדבר יותר ויותר לפקח על בנו שילך בדרך ה׳ וכאשר נבאר בפרק שאחר זה. גם דהנה ידוע שכל אב מפריז על בנו נדוניא^*)והנה אנו רואין בעינינו שלענין נישואי בנו אפילו מי שהזמן דחוק לו מאוד מתאמץ בכל כחו ומוציא עליו איזה מאות רו״כ להלבישו וליתן לו מתנות כנהוג. ובענין זה הלא ג״כ במאה רו״כ אי עכ״פ בשנים יכול להציל אותו ממאכלות אסורות כל משך נידודו מביתו וגם בזה הלא אינו צריך להוציא הסך הזה בפעם אחת רק מעט מעם ואפילו אין יכולת בידו להוציא סך בזה שיהיה די לו לכל משך נידודו כל מה שיש בכחו מחוייב לעשות וכמו שביארנו בפרק רביעי עי״ש. סך כמה וכמה אף שהוא לא לפי כחו כלל והכל כדי להעמיד לבנו על מצב נכון בעניני זה העולם ועאכ״ו כמה צריך האב להתחזק בענין זה לשלוח לבנו איזה סך על כל שבוע ושבוע משך עת נידודו מביתו כדי שישאר בנו נקי וקדוש לפני ה׳ לנצח וכמו שכתוב לא תאכל כל נבלה וגו׳ כי עם קדוש אתה לה׳ אלהיך [ולהיפך ח״ו אם יטמא כנו את נפשו יהיה לנצח מגואל ומתועב לעיני הכל בעברו בבל יום על רצון ה׳] וגם הנה ידוע מה שאנו מברכין בכל בוקר ברכת התורה שנותן כל אחד מישראל הודאה לה׳ שנתן לנו תורתו ומבקש כל אחד על עצמו ובניו שיזכו לעסוק בחורה ושיהיה ערב בפיו דברי התורה וחיוב ברכת התורה הוא גדול מאוד כדאיתא (ברכות כ״א ונדרים מ״א) אבל כ״ז שייך רק אם כ״א מהנהג הוא ואנשי ביתו על פי מצות התורה אבל אם האב אינו חושש על בניו שממלאים פיהם בחלב ונבלות וטרפות איך ימצא בכל יום עוז בנפשו לבקש מה׳ בברכת התורה שיהיה הוא וצאצאיו יודעי שמו ולומדי תורתו לשמה. למה״ר לשני עניים שהיו מהלכים בדרך בחורף ובניהם אחריהם יחפים ובבגדים בלוים וקרועים רעבים גם צמאים ויעבור לנגד עינם מרכבת איש עשיר מלובש בגדי משי הוא ובניו ורביד זהב על צואריהם וצמידים משובצים באבנים טובות על אצבעותיהם ויאמר אחד לחבירו הלואי שיתן ה׳ שאזכה לראות גם בני מלובשים בלבושים ותכשיטין כאלה ויען לו השני הוי סכל למה תלך בגדולות די לך לבקש מה׳ שתזכה לכסות את מערומיהם ולא ילכו יחפים בקרח ולא יהיו רעבים וצמאים כמו עכשיו. כך בעניננו המפקיר את בניו ואינו חושש כלל באכילתם נבלות וטרפות הוא ממש כמו בקשת העני הסכל הנ״ל שכשרואה בניו ערומים ויחפים (כי בודאי ע״י אכילה כזו נעשה בגדי נפשם קרועים ובלוים) הוא מבקש שיזכה לראותם מלובשים באבנים טובות ומרגליות. ודע עוד דאם האב מתחזק בעת נידוד בנו להחזיקו במאכלות כשרות כדי שלא יחלל דת ה׳ זהו בחינה אמיתית למפרע שכל גידוליו שגידל אותו והיה לו ממנו צער בעת נערותו עד שעשהו לאיש היה הבל בעבור כבוד ה׳ ותורתו שרצה שישאר ממנו איש נאמן לה׳ ותורתו ובודאי יקבל שכר עבור כל יום ויום שעמל עליו לא כן אם בא עת כזה ליד בנו ואינו חושש כלל אם ילך בנו בדרך ה׳ או ימעול מעל מזה הוא אות שגם הוא גופא אינו חושש לכבוד ה׳ ותורתו וגידולו שגידל אותו עד כה היה רק כשאר בע״ח שמגדלין ילדיהן ולא יקבל ע״ז שום השלום גמול. ובאמת התרשלות בענין זה הוא בא רק מפיתויי היצר שרוצה לאבד ממנו בזמן מועט את כל השכר הגדול שהיה מוכן לקבל עבור כל הימים ושנים שהשתדל להחיות את בנו עד כה וכנ״ל. ועל כיוצא בזה אמר התנא באבות הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכר ושכר עבירה כנגד הפסדה. והנה אם באנו להעריך לפני הקורא גודל שכרו של האב המשתדל להחזיק בנו במאכלות כשרות יהיו הדברים ארוכים מאוד אך בדרך כלל תדע שבל המאמרים שהבאנו לעיל (בפרק ט׳) לענין שכר שיגיע לעצמו של המתחזק בזה שייך זה גם כן לענין אביו הגורם לזה. כי אפילו באדם דעלמא שמתחבר להיות נטפל מצוה אחז״ל הנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה ועאכ״ו בזה שהוא בנו והוא מוסר נפשו על ענין זה בודאי יהיה חשוב זה לפני ה׳ מאוד מאוד.