דבר בעתו י״א

עוד מענין זה וגם שכל עניין פזורינו עתה הוא לנסיון ולבחינה:

והנה בפרק העבר ביארנו שענין הזה הוא לו לנסיון לראות אם יתחזק לשמור את התורה בעת צר לו. ותדע עוד אחי כי אמנם כל ענין קושי גלותינו עתה ופזורנו בקצה הארץ בסוף הגלות הוא ענין בחינה שיתכחן ויתלבן כל איש ויצא מחשבותיו מכח אל הפועל. וכענין שאמר הכתוב (זכריה י״ג) וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב וגו׳ וענינו הוא כמו הצורף כשרוצה להסיר את הסיג מהכסף ולהוציא אותם מזוקק הוא משליך אותם לתוך כור הברזל שמזקקין שם ואז ע״י כח האש נבדל הפסולת והזהב יצא מזוקק. כן הוא בסוף הגלות באשר שהוא סמוך לעת הגמול לשלם לאיש כמפעלו רוצה הקב״ה לזקק ולצרף את בניו ולהודיע לכל מי ומי שהוא לה׳ באמת ובתמים, ומי שהוא מחזיק עם ה׳ רק לפנים ובסתר הוא עושה כרצון רוע לבו וע״כ הוא מוכרח להתנהג עמנו באופן זה. ונבאר דברינו כי בימים הראשונים כשהיו כל ישראל מקובצים במקום אחד ולא נמצא שום אדם שיעבור על התורה בפירסום לא היה ניכר לכל בין עובד ה׳ באמת ללא עבדו. כי אפילו מי שיש לו לב נשחת ולבו סר מדרך ה׳ היה מתבייש להעיז פניו בפרהסיא להוציא עצמו מכלל ישראל ולאכול מאכלות אסורות וכן לחלל שבת ושאר איסורי תורה וגם היה מתיירא שלא ירדפוהו העם ער חרמה ואף שבסתר לבו היה תשב תועה על ה׳. ויען שחפץ הקב״ה שיתגלה לכל מחשבות לבב האדם אם היא שלם עמו או לא כדי שיתברר לכל כי צדק משפטו [דהיינו כדי שלא יפלא בעיני העולם בעת יום הדין כשיברר ויבדיל הפושעים והמורדים להרחיקם מנחלת ה׳ על מה עשה ה׳ ככה כי הם לא ידעו מחשבות לבו ומעשיו בסתר] לכן הסתיר הקב״ה מעט את השגחתו וממילא מתגבר קושי הזמן ובני ישראל נפוצים עי״ז בקצה הארץ בין העמים במקום שאין מצויין שם קרוביו ומכיריו מאנשי מקומו שיתבייש מהם והוא יכול להוציא כל חפץ לבו באין מוחה ויראו הכל לעתיד כי צדיק ה׳ וישר משפטו. ולהפך מי שמתחזק אז מפני יראת ה׳ הטמונה בלבו שלא לזוז מתורת ה׳ ועומד על נפשו וסובל הלאות רבות עבור כבוד ה׳ ושמירת מצותיו זהו האדם השלם המקודש בקדושתו ית׳ והוא מאוהבי ה׳ אשר יאיר פניו לעתיד כצאת השמש בגבורתו וכמה דכתיב ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. וזהו הבחינה האמיתית שיתבונן האדם ויצורף אם לבו שלם עם ד׳. ועל זה אמר הכתוב ובחנתים כבחון את הזהב ועל זו העת שהוא עת קץ ראה דניאל בחזיון ואמר יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים [ר״ל שאותם שהם רשעים עתה יתחזקו יותר ברשעם כשיראו שאפס עצור ועזוב לישראל] ולא יבינו כל רשעים והמשכילים יבינו [ר״ל שהם יבינו שכל הצרות הוא רק למבחן וצירוף כי באמת לא קצרה יד ה׳ מהושיע אבל הרשעים לא יבינו ויחשבו שעזב ה׳ את הארץ וכל איש יוכל לך בשרירות לבו] וכעין זה היה גם כן בדור המדבר שכתוב שם וזכרת את כל הדרך וגו׳ למען ענותך לנסותך וגו׳ וביאורו הוא העינוי היה כדי שיתבחנו שיצאו כל מחשבות לבם מן הכח אל הפועל וגם פירושו הוא מלשון התרוממות כמו הרימו גם אל העמים וכדאיתא בזוה״ק. ושני הפירושים מתאחרים דע״י הבחינה אם יעמדו בהם יהיו הם עליון על כל גויי הארץ. וכן המדה הזאת נוהגת בכל דוד ודור ובכל איש ואיש שכשהשי״ת רוצה להעלות את האדם לגדולה באיזה מדרגה הוא בוחנו מתחלה וע״י הבחינה מתעלה האדם במדרגתו מאד וכמו דאיתא (בבבא בתרא דף י׳) בחד אמורא ששמע למעלה שהרוגי לוד שקדשו שם שמים אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן ולאו דוקא הרינה דה״ה על ידי כל מיני צער ועינוי שהאדם מתיסר בעבור הקב״ה נתעלה מדרגתו לעוה״ב. וע״כ האיש המתבונן באמיתת הענין שהוא לו לנסיון לראות אם יקר בעיניו מצות ה׳ בודאי יתאמץ ויתחזק בכל נפשו שלא להכשל אף פ״א באיסורים האלה ויוכל׳ לזכות לע״ל למדרגה רמה ונשאה באלו ימים המועטים שהוא מתגורר בעמים וכובש את יצרו כמו האיש העוכר ה׳ בביתו בתורה ובמצות כל ימי חייו וכידוע דמלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא ואנו רואין במלכותא דארעא שבעת מלחמה מצוי שיזכה איש לשררה גדולה מאוד בזמן קצר אשר בעת שלום היה צריך לייגע ע״ז שנים מרובות מאוד והיינו משום שעמד בשדה המערכה וחייו היה תלוים לו מנגד וסבל הרבה תלאות ומצוקות מפני כבוד המלך. כן הדבר בעניני עבודת הש״י כשמתחזק לשמור התורה בעת צר לו וכמה מצוקות ותלאות עוברות על ראשו שרבים לוחמים עמדו להפריעו מעבודת הש״י והוא סובל הכל לכבוד הש״י ומתחזק שלא לעבור על תורתו בודאי יזכה לפני השי״ת בזמן קצר ההוא להמנות בין הצדיקים הגדולים המקדשים שמו בעולם ועל כיוצא בזה אחז״ל יש קונה עולמו בשעה אחת ואשרי חלקו בעוה״ב.