דברי חלומות כ׳

ליל מוצאי שבת קודש וישלח. כי היום שהאדם נולד בו אז הוא בתוקף מזלו ואין לו לירא באותו יום בכל שנה משום דבר שיורע מזלו אז. ומה שאמרו בקידושין (לח.) דצדיקים מתים ביום שנולד היינו לפי שאצלם המיתה היא התרוממות מזלו ומעלתו שפושט לבוש שק הגופני ולובש חלוקא דרבנן הרוחני ליכנס לעולמות העליונים למעלה עליונה ליהנות מזיו השכינה. וכמו שביום לידתו ירד לעולם הזה לתוספות מעלה שעל ידי עבודתו בעולם הזה בתורה ומצות ומעשים טובים הוא מגיע למעלה עליונה יותר ממה שהיה קודם. כן ביום המיתה מגיע למעלה עליונה עוד יותר דטוב יום המות מיום הולדו ועל כן הם מתים ביום לידתם דהוא יום התרוממות מזלם. אבל מי שאין צדיקים שאין המיתה מיד ביומו התרוממות מעלה [שאף על פי שסוף שיגיעו למעלות בעד תורה ומצות שעשו. כיון דמכל מקום צריכים מקודם לקבל עונש גם כן וחיבוט הקבר וצער מיתה אם כן יום המיתה עצמו צער גדול ואתרע מזליה הוא להם וכלשון רז"ל בכמה דוכתי ולא התרוממות] אין להם לירא ביום לידתם מן המיתה. [ובהקיצי עלה במחשבתי שאפשר לומר דהא בהא תליא ורק לצדיקים שלידתם גרם להם התרוממות מעלה על כן יום הלידה הוא תוקף מזלם מה שאין כן מי שאין יציאתו מן העולם בלא חטא כביאתו לעולם דנמצא נוח היה לו יותר שלא נברא והיה נקי מהחטא משנברא. לזה אין יום הלידה התרוממות מזלו כלל ואם כן גם הוא יש לו לירא מהמיתה גם כן ביומו שגם לידתו היה לו השפלה ממדריגתו הקודמת ולא התרוממות. אלא שיש לומר זהו ברשעים גמורים שנוח שנהפך שלייתם על פיהם ולא נוצרו. אבל הבינונים נהי דמצד החטאים קלקל עוד בלידתו מכל מקום אחר שיקבל עונש על החטאים ויצטרף ויתלבן מהם יש לו שכר הרבה מתורה ומצות שסיגל בעולם הזה שיגיע בו למעלה עליונה שפיר הוי אצלו יום הלידה התרוממות ותוקף מזלו ולא ימות אז. ואף דגם מיתתו מצד זה יש בה מעלה שיגיע למעלה עליונה מכל מקום יום המיתה עצמו מיהת צער הוא לו כנזכר לעיל]. עוד בלילה הנזכר לעיל דהמגלה רזין וסודות שאין ראוי לגלותן עונשו להתגלגל ולהיות בגלגול שני שיכור דנכנס יין יצא סוד עד כאן תמצית הדברים שאני זוכר.