גבורת אנשים ס״ז

ומ"ש הרב בהג"ה וי"א דבזמן הזה שיש נשים חצופות כו'. כ"כ במרדכי פ' י' יוחסין ובתשו' מיימוני (סדר נשים סי' ז) בשם מהר"מ, והוא בתשו' מהר"מ דפוס פראג ס"ס תתקמ"ז, ולא הוזכר זה בשום פוסק יותר, ואדרבא כל הפוסקים וכל האחרונים כתבו בסתמא נאמנת, וקצתם הורו כן הלכה למעשה בדורותיהם בתשובותיהם. ונראין לי דברי מהר"ל ן' חביב שכתב בתשובה סי' ל"ג וז"ל, ולהורות הוראה כללית לחלק בין דורות הראשונים לדורות האחרונים, כדברי מהר"מ ז"ל בתשובותיו והיא כתובה בהגהות מיימוני, איננו נראה לענ"ד מטעמא דאיכא אמבוהא רבתי מרבנן בתראי דלא מחלקי כלל. ראשונה הרא"ש ז"ל בכל תשובותיו כמבואר בהם, אדרבה הביא ראיה לדבריו מדברי מהר"מ ז"ל גם בעל הטורים גם הרשב"א בתשובותיו הלכה למעשה כמו שיבא לפנינו בעז"ה. גם הר"ן ז"ל כמבואר למעלה גם הריב"ש ז"ל בתשובותיו הלכה למעשה. הא קמן כל אילון רבנן בתראי דלא מחלקי כלל וראוי לעשות מעשה כדבריהם. גם דאפשר לומר דמהר"ם ז"ל לא דבר בכלל הנשים אלא באיזה אשה הנכרת ומוחזקת לחצופה ופרוצה ולא כסיפא לה מלתא ומעיזה ומעיזה בפני בעלה. ודבריו נוטים לזה שכתב אבל בדורות הללו שיש נשים פרוצות אין ראוי להאמינן לאותן פרוצות, ובנשים כאלו ודאי כ"ע מודו לפסק מהר"ם דהא איתרע בהו חזקה דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה. ואף אם נאמר דמהר"ם ז"ל דיבר בכל הנשים הרי לא עשה מעשה עפ"ז לבד, עד שחזק סברתו במ"ש ועוד יש קצת וכו', משמע ודאי דבסתם נשים ובכללם ראוי לדון דנאמנת האשה בטענה זו, ובפרט במה שאכתוב לפנים בעז"ה דלא יועיל נאמנות לכופו לגרש לא בשוטים ולא בנידוי אלא מבקשין ממנו לגרש, עכ"ל מהר"ל ן' חביב.

וגם מהר"ר יוסף בתשו' ר"ש כהן סי' ק"ס הסכים עמו בזה וז"ל, וא"כ כיון שאשה זו אמרה כן בפני ב"ד בפני בעלה נאמנת וכופין אותו להוציא, ואף על גב שכתב הר"ם דבדורות הללו שיש נשים פרוצות אין ראוי להאמינה, לית מאן דחש להא דמהר"ם ז"ל כמ"ש מהר"ל ן' חביב והאריך בזה יעויין בספרו, וכל שכן באשה זו שהוחזקה בחזקת צנועה וכשרה עכ"ל. וממ"ש הארחות חיים בשם הרמ"ה הביאו ב"י בסי' י"ז גבי גרשתני דהני מילי בדורות הראשונים אבל האידנא דנפישי חוצפא ופריצותא לא עבדינן בה עובדא אלא לחומרא עכ"ל, אין ראיה דס"ל כמהר"ם לחלק בין דורות הראשונים לדורות האחרונים, די"ל דדוקא בגרשתני החמיר שלא תצא מבעלה בלא גט והוי בניה ממזרים, וגם הואיל שאפשר לתקן ע"י שיתן לה עכשיו גט, משא"כ הכא. ועוד י"ל דמהר"ם איירי אם תובעת כתובתה וכ"כ במהרי"ק שורש ע"ב די"ל דמהר"ם איירי בהכי (וכ"כ מהר"י ן' לב בתשו' ספר ג' סי' ק"א, וכתב עוד שם דהך דמהר"ם סברת יחיד היא ושאר פוסקים משמע דלא ס"ל הכי. וי"ל דאף מהר"ם לא קאמר אלא בצירוף טעם דיש לו בנים מאשה אחרת, ומצינו לשון ועוד כן, וכמ"ש התוס' בפ' הכותב (כתובות פה: ד"ה ועוד) גבי ידענא בחסא דלא אמיד ועוד הא קא יהיב סימנא כו' וע"ש). ואפי' אי לא מיירי מהר"ם בהכי, מ"מ אם יש רגלים לדבר שהיא אומרת אמת, פשיטא דגם מהר"ם מודה וכדאיתא להדיא בתשו' מהר"ם דפוס פראג ס"ס תתקמ"ז, וכ"כ מהרי"ק שורש ע"ב ובנימין זאב סי' קכ"ו. וכתבו עוד שם דהיכא דשהתה עמו ה' או ו' שנים ולא ילדה הוי רגלים לדבר.