גבורת אנשים נ״ח

ומ"ש הש"ע שם והבאתיו לעיל סימן א' ולא יתן כתובה כו'. הנה לפי שאברר שדין זה אינו עיקר להלכה וגם הרבה פוסקים מאד אינם סוברים כן, וגם ממקום שיוצא דין זה הוא סתור מיניה וביה, על כן מוכרח אני להאריך.

אמת שדין זה הוא מהטור שהוציא כן מתשו' הרא"ש כלל מ"ג סי' י"ב שכתב וז"ל, ואי תבעה גט וכתובה לא מהימנא אפילו להתירה לשוק כו' ואי תבעה גט ולא כתובה יגרשנה ולא יתן לה כתובה, כההיא דרב המנונא שאמרה גרשתני דנהי דמהימנא גבי נפשה להפקיע ממנה איסור אשת איש שעליה מטעם חזקה דאין האשה מעיזה פניה בפני בעלה, מ"מ אין לב"ד כח להוציא ממנו ממון כיון שעומד וצווח שלא גירשה עכ"ל הרא"ש בתשו'. והנה בהך דגרשתני היכא דאתמר מימרא דרב המנונא גופה מוכח להדיא דאף לענין כתובה נאמנת, וכן מוכח להדיא בהרא"ש שם וכמו שאבאר.

דבסוף נדרים (צ:) תנן בראשונה היו אומרים ג' נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך שמים ביני לבינך ונטולה אני מן היהודים, חזרו לומר שלא תהא האשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה, האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה, השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה, נטולה אני מן היהודים יפר חלקו. וגרסינן בגמרא (צא:) אבעיא להו אמרה לבעלה גרשתני מהו, אמר רב המנונא תא שמע האומרת טמאה אני לך דאפי' למשנה אחרונה דקתני לא מהימנא, התם הוא דמשקרא דידעה דבעלה לא ידע בה, אבל גבי גרשתני דידע בה מהימנא, ופריך התם בגמרא השמים ביני לבינך דמשנה אחרונה תיובתא דרב המנונא, דהא הכא דידעה היא דבעלה ידע בה, וקתני דלא מהימנא, ומשני הכי נמי אמרה נהי דבביאה ידע ביורה כחץ מי ידע ומש"ה משקרא, ע"כ הגמרא. ומכאן הוציאו כל הפוסקים דהיכא שטוענת אינו יכול, כיון דבעלה ידע בה, הוי דומיא דגרשתני ונאמנת אפי' למשנה אחרונה. וא"כ מוכח דנאמנת אפי' לענין כתובה, דהא בג' נשים קתני במתני' יוצאות ונוטלות כתובה, ואפי' במשנה אחרונה ע"כ לא אמרינן אלא דחיישינן שמא נתנה עיניה באחר, והיינו היכא דהבעל לא ידע בה, אבל היכא דנאמנת להוציא, ולא חיישינן לשמא עיניה נתנה באחר, משמע דנוטלת כתובתה דומיא דמשנה ראשונה.