גבורת אנשים מ״ד

ועוד נלפע"ד דלמעשה אין לכוף בשוטים אפי' בנקטעו ב' ידיו או ב' רגליו או נסמו ב' עיניו אף על פי שהטור סי' קנ"ד כתב סתמא בכה"ג דכופין היינו משום שנמשך אחר מ"ש הרא"ש בפסקיו ס"פ המדיר (סי' יח) אבל מ"מ הלא בתשובה (כלל מב סי' ב') לא פסק הרא"ש כן. וכן נראה מדקאמר ת"ק סתם האיש שנולדו בו מומין אין כופין להוציא משמע דאין חילוק בדבר. וגם הרי"ף (לו.) משמע דס"ל הכי וגם הרמב"ם סוף הל' אישות (פכ"ה ה"א) והסמ"ג (עשין מח) ושאר כל הפוסקים לא חילקו בכך.

ואף על פי שהרב ב"י בבדק הבית כתב שכדברי הרא"ש בפסקים נראה מדברי הרמב"ם סוף הל' אישות אין נ"ל כן דזה לשון הרמב"ם האיש שנולדו בו מומין אחר שנשא אפילו נקטעה ידו או רגלו או נסמית עינו אין כופין אותו להוציא כו' אבל אם נולד לו ריח הפה או ריח החוטם כו' כופין אותו להוציא עכ"ל. ונראה דהרמב"ם לישנא דרשב"ג נקט ואהכי נקט נקטעה ידו או רגלו. תדע מדכתב אח"כ אבל אם נולד לו ריח הפה כו' ולא מפליג בידו ורגלו גופיה בין אחת לשתים. ויהיה איך שיהיה כל היכא דאיכא למידק לחומרא ולקולא פשיטא דלחומרא דייקינן ואין כופין דלא ליהוי גט מעושה ובניה ממזרים. ואף על פי שכתוב בתשובת הרא"ש שם ומיהו בפסקים כתב אח"כ שכופין להוציא לא ידעתי מי הוא הכותב שכ"כ בפסקיו אח"כ דילמא לא היא אלא בתשובה כן כתב אח"כ. ואף על גב דהטור כתב בחו"מ סוף סימן ע"ב על פסקיו שסותרים התשובות ודאחרונה היא הרי כבר כתב הב"י ביו"ד סימן ר"א סוף דף רל"ג שאפשר דוקא באותו דין שהיה ידוע לו להטור שאותו פסק כתב באחרונה. ועוד דהכא אפילו היו הפסקים אחרונים נראה דס"ל דלמעשה אין כופין דהא בפסקיו פ' המדיר גבי איני זן ואיני מפרנס פסק דכופין וכתב שכן מסתבר ואפ"ה חשש לחומרא בפ' הבא על יבמתו לפירוש ר"ח דאין לעשות מעשה לכוף אם לא היכא דמפורש להדיא כי היכי דלא ליהוי גט מעושה ובניה ממזרים וכמו שכתבתי לעיל סי' י"ח וא"כ פשיטא דה"ה הכא. על כן נראה עיקר דאע"ג דלהלכה ס"ל דכופין מ"מ בתשובת שאלה שהיא מעשה לא רצה להורות כן. וכן נראה דעת מהר"מ איסרלש שכתב דעה זו בלשון וי"א. גם בלבוש כתב וי"א כו' ומסיים להדיא בלבוש ואין נוהגין כן ומנהג זה לפי דעתי תורה הוא והמשנה ממנהג זה מרבה ממזרים בישראל. ואף על פי שגם רבינו ירוחם נתיב כ"ג ח"ח (סא ע"ג) כתב בסתם כדברי הטור מ"מ נ"ל לענין מעשה כמו שכתבתי.