גבורת אנשים כ״ד

הנה הקדמנו לך תשובת הרא"ש זו לפי שבישובה יתיישב ג"כ מה שהקשינו לעיל סי' ט' בתשובת הרא"ש אחרת. וכן מה שהקשינו לעיל סי' י' תשובות רמב"ן דסתרי אהדדי וכן מה שהקשינו לעיל סי' י"א תשו' רשב"א דסתרי אהדדי.

ונראה לפע"ד דכך הוא הצעת דברי הרא"ש בתשובה זו שהבאתי לעיל סי' י"ב. והוא שנראה לעין בתחלת דבריו שכתב הרא"ש היינו אם הדין כך שכופין אותו להוציא כו' אלמא שאין הדין ברור שכופין אותו להוציא הרי שפתח דבריו הוא שאין הדין ברור ומ"ש אח"כ ולענין כפיה ודאי הוא כמו שכתבת כו' ר"ל ודאי ע"פ שורת הדין כך הוא כמו שכתבת דלא דמי להיא אמרה מיניה כו' אלא לאיני זן ומפרנס כיון דמונע ממנה מצות עונה ואינו משמש עמה כלל אך לענין כפיה דאיני זן ומפרנס וכן דאיני משמש גופיה ידעת מה שכתב ר"י כו' ומה שפי' ר"ח עליו דאין כופין אלא היכא שמפרש כופין וא"כ לדידיה דוקא במונע ממנה כל עניני אישות אבל משום מזונות או תשמיש לחוד לא כייפינן לר"ח. והארכתי הרבה בפסקי והסכמתי שאע"פ שנראה עיקר ע"פ שורת הדין כר"י מ"מ כי היכי דלא ליהוי גט מעושה חיישינן לחומרא והסכמתי שאין כופין אלא בבאה מחמת טענה כו' וא"כ גם כאן בטענת גבורת אנשים יש לחוש לחומרא לפי' ר"ח דאין כופין בשוטים אלא בבאה מחמת טענה כך נ"ל המשך דברי הרא"ש בתשובה זו. והוא ממש כמו שכתבתי לעיל לדעתו בפסקיו דאע"ג דלדינא ס"ל עיקר כרב וכר"י מ"מ למעשה חשש לחומרא לדברי ר"ח. וכן מדוקדק עוד מלשונו בתשובה הנ"ל שכתב מה שכתב ר"י ז"ל שרצה לומר כו' משמע דגם ר"י גופיה לא עבד עובדא הלכה למעשה כסברתו רק שרצה לומר כן וכמו שכתבתי לעיל סי' כ"א ולקמן סי' ל"ח דר"י גופיה חש להחמיר כפי' ר"ח. ואף על פי שהרא"ש בפ' הבא על יבמתו (סי' טו) לא כתב דכופין בבאה מחמת טענה אלא כששהתה עמו י' שנים משמע ליה כאן בתשובה דפשוט דחד טעמא הוא דהא טעמא דשהתה עמו י' שנים הוא משום דידוע שהוא עקר א"כ כל שכן בטענת גבורת אנשים. ובאמת פשוט הוא מסברא דדין אחד להם בזה. וכן משמע מלשון המרדכי סוף פרק הבא על יבמתו שהבאתי לעיל סי' כ"א שכתב אף על גב דמשמע הכא דכופין אותו בבאה מחמת טענה אומר הר"ם ז"ל הני מילי דהוי איהו עקר דאין לו תקנה לעולם כו'. וכן הוא בתשו' רמב"ן סי' קל"ט ובתשו' רשב"א סי' תרכ"ח דגם בטענת אינו יכול אין כופין אלא בבאה מחמת טענה והבאתי דבריהם לעיל סי' י' וי"א.