גבורת אנשים ב׳

והנה מ"ש הש"ע אם טוענת אין לו גבורת אנשים כו' יש אומרים שהיא נאמנת. מ"ש כן בשם יש אומרים נראה דהיינו משום שהביא בב"י לשון הרשב"ץ שכתב דאפי' בפניו קשה הדבר להאמינה. אלא שהר"י כ"כ בתשובה והסכימו עמו האחרונים ז"ל אף על פי שהרמב"ן נראה שמפקפק בדבר בחדושי יבמות שלו (קיב. ד"ה הא דתנן) אבל מ"מ צריכין אנחנו קודם שנאמין לה שנשמע שתאמר כן בפני בעלה כו'. הרי מבואר להדיא דס"ל להרשב"ץ דאפילו בפניו אינו מוכרח להאמינה. וגם בתשובת הרמב"ן המיוחסות סי' קל"ט כתב שנראה מדברי הרמב"ם פט"ו מה' אישות ה"י דאף בטענת אינו יכול אינה נאמנת ושנראה קצת כן מהירושלמי כו' ע"ש. וגם בב"י כתב וז"ל ועיין בתשו' הרמב"ן סי' קל"ט ובתשו' אחרת כתב הרשב"א בטוענת אינו יכול בעניותנו אין בידינו ראיה מוכרחת אם כופין אותו להוציא למשנה אחרונה אם לאו לפי שהמשנה ששנינו בה (נדרים צ:) השמים ביני לבינך פי' בירושלמי (שם פי"א הי"ב) בטוענת שאינו יכול כו' עכ"ל ב"י. (גם בתשובת רשב"א ח"א סי' תרכ"ח כתב שנראה מדברי הרמב"ם שבטענת אינו יכול אינה נאמנת וכהירושלמי ויש לחוש לדבריהם ע"ש). הרי נראה מכל זה דאף בטענת אינו יכול שהיא טענת אין לו גבורת אנשים אינה נאמנת. זה נראה בדעת הש"ע שכתב י"א שהיא נאמנת. (ולקמן סי' נ' וסי' נ"ו מבואר דהעיקר דנאמנת ושגם הרמב"ם והירושלמי מודים ע"ש). ודלא כנראה ממוהר"ר מרדכי יפה בספר הלבוש שלו שלכך כתב הש"ע י"א שהיא נאמנת משום די"א שאינה נאמנת אלא כשאומרת כן בפניו שהרי אחר שכתב מהרמ"י כדברי הש"ע כתב וז"ל וי"א שלא נאמין לה ע"ז אלא א"כ תאמר כן בפני בעלה ובפני עדים שכיון שהיא מעיזה כ"כ בפניו אמרינן ודאי האמת אתה אבל אם אמרה כן שלא בפניו אף על פי שאמרה בפרסום ודברה בפני בני אדם כדי שיגיעו הדברים לאזניו אינה נאמנת דכל שלא בפניו מעיזה ומעיזה עכ"ל. ולא נהירא דלא נזכר בדברי הש"ע שתהא נאמנת אפי' שלא בפניו. וגם לא ידעתי מנ"ל הא ששום פוסק יסבור כן שהרי בב"י לא הביא שום פוסק שסובר כן. ואפשר כיון למ"ש הרב בהג"ה והלבוש בסי' י"ז סעיף ב' מחלוקת בין הפוסקים בזה.