בעל שם טוב, פנחס ז׳

להבין סוד ענין דברי זוהר הקדוש הכל בחכמה אתברירו (עי' בזוה"ק שמות ד"כ ע"א) כי הוא גם באדם התחתון כן, כי על ידי החכמה והשכל שלו מברר הטוב מהרע, כי בלא השכל בוודאי אינו יודע מהו טוב ומהו רע, אך על ידי החכמה והשכל שלו הוא מברר הטוב והתכלית, וזהו ענין גדול, למשל כשבאה לאדם איזה מחשבה זרה בתפלה או בלימוד, וכשמסתכל בעיניו היטב על מחשבה זרה ההוא, יראה כי יש בה טוב ורע, למשל כשבאה לאדם מחשבה זרה של ממון, בוודאי יש לו אהבה לזה ממון, והנה אהבה שרשו בעולם העליון, נמצא האהבה הוא הטוב שבמחשבה זו, אבל הענין עצמו דהיינו הממון הוא הרע שבו, וכשמסתכל בחכמה שלו על מחשבה זו ומעיין בה היטב, ומברר הטוב שבה, נדבק הטוב שבה תיכף בחכמה שלו, כי הם מין במינו, כי שניהם הם מעולם העליון והרע שבמחשבה זרה ההוא נופל למטה, נמצא שבחכמה שלו מברר הטוב מהרע והרע נופל למטה, כי מחמת שאינו משגיח על הרע ונבזה הוא בעיניו, כי זה כלל גדול, שדבר המאוס בעיני אדם נופל למטה:

וכן הוא גם כן באדם, כשאדם מב(ז)ה את עצמו, ונחלט בלבו שאין תפלתו ולימודו חשוב לכלום, ואין נחשב בעיניו עבודתו שהוא עובד, אדם כזה נופל ממדרגתו למדרגה פחותה וגרועה, ובשביל זה הולך אחר כך כמו בלי דעת וחסר שכל בעבודתו יתברך שמו, ונמשל כבהמה נדמה, ורמז לזה (בתהילים ט״ו:ד׳) נבזה בעיניו נמאס, רצה לומר, כשנבזה בעיניו עבודתו שהוא עובד, אז בעצמו הוא נמאס, ובשביל זה כמה צדיקים וחסידים לפעמים מתפארים בעצמם, והוא מטעם זה, כשרואים את עצמם שאין להם התלהבות כל כך בעבודת השם יתברך ונפלו ממדרגתם, מתפארים בעצמם בפני בני אדם, ומחמת זה באה להם אהבת השם יתברך ויראתו, יותר גדולה, וזהו גם כן טעם מה ששבחוהו התלמידים לר' שמעון בן יוחאי ע"ה בפניו (עיין בזוה"ק ויצא דקנ"ו ע"א, בא דל"ח ע"א, יתרו דפ"ז ע"א, ועוד בהרבה מקומות) כדי שיהיה לו התפארות גדולה, ויבא בשביל זה לאהבה ויראה יותר גדולה, כי בוודאי הרשב"י היה מוכרח להשפיל עצמו במדרגות התחתונים להעלות ניצוצות מכולם, כי בודאי אדם גדול כמותו היה סובל כל העולם, ובודאי מוכרח היה להשפיל עצמו במדרגות התחתונים לסבול הכל, וזהו פירוש הפסוק אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם, ונתנו לו התלמידים התפארות שעל ידי זה יבא להתפארות השם יתברך, באהבה ויראה:
(ליקוטים יקרים די"ד ע"א).

סליק פרשת פינחס בס"ד