בני יששכר, תשרי ח׳:ו׳

וכיון שבאנו לכלל זה לדבר מעניני המלקות. אבאר לך בזה דבר נחמד להבין ע"פ הנ"ל טעם למה צוה הש"י כזאת להלקות ל"ט במעש'. ואח"כ בבוא למספר מ' יטה ידו להכות ולא יוסיף במעש' (הגם שאין לחקור על מצות אלקינו ית"ש כי כן עלה ברצונו עכ"ז מצו' עלינו כל מה שנוכל להשיג בטעמי המצות ע"פ דרכי התור' תהיה לרצון לפני הש"י הגם שלא נוכל לבוא לתכלית טעמיהן) ונאמר בזה ע"פ דברי הזוה"ק פרשת תשא דף ק"ץ. א"ר יוסי לאו הוה אבא רחמין על בנוי כקוב"ה וכו' ואע"ג דאגזים וארים רצועא אתאת אימא ואתקפת בדרועא ימינא וגם רצועא בקיומא ולא נחית לתתא ולא איתעביד בנין דבעיטא חדא הוו תרווייהו איהו דאגזים וארים רצועא ואיהי דאחידת בימינו ואי תימא מנלן ממל' דאיהו באיתגליא דכתיב לך רד כי שחת עמך שרי לארמא רצועא ומש' דלא הוה ידע ארחא דאימא שתיק כיון דחמא קוב"ה כך. אנקיד לי' ובטש בי' ואמר ועתה הניחה לי ומיד ארגיש משה ואחיד בדרועי' דקוב"ה דכתי' זכור לאברהם דא דרועא ימינא ובג"כ לא נחית רצועא ואי תימא אימא דאיהי רגילה לאחדא ברצוע' דמלכא אן הוות דשבקת מלה למש' וכו'. בכה ר"ש ואמר חד מאילין מאינון מינין דלחישו לי מגו ריש מתיבתא דגנתא דעדן דלא אמרו באיתגלייא. מלה דא סתרא איהו ואימא לכו בני רחימאי וכו' אמרו לי' בלחישי ואנא אימא באיתגלייא וכו' חובא דעבדו עמא דלבר ואשתתפו בי' עמא קדישא. באימא עילאה. דכתיב קום עשה לנו אלקים וכו'. ובג"כ אימא לאהוות תמן ובגין דאבא הוה ידע רחמנו דאימא וארחא דילה אמר למש' וכו' ודא הוא דלחיש' לי בלחישו דלא חזי לגלאה דברא לא ינדע דחמי דהא רצועא אתתקנת לידחל תדיר. אבל ותרוויהו בעיטא חדא ובעיטא חדא עכ"ל הנך רוא' דכך הוא אורחא דמלכא דאגזים ולהרים רצוע' ואימא קדישא (מלכו"ת שמי"ם אחידת ברצועה שלא להניח' לרדת למט' להכות הבן הדבר ותרווייהו בעיט' חדא:

הג"ה ובז' פירשנו בפ' שלח בשלוח המרגלים אמר משה ועתה יגדל נא כח אדנ' כאשר דברת לאמר הנה יש לדקדק א' מהו ואת"ה איזה זמן בא לשלול ב' מהו הלאמ"ר ג' מהו הפירוש יגד"ל נא כח אדנ' וכו' ופירשנו ע"פ דברי הזהר הנ"ל להיות שבחטא העגל אימא לא הוות תמן מפני הפגם ולא הי' מי שיאחז ברצוע' דמלכא בכח כביכול עד שהקב"ה אנקיד למש' בכדי שיבין הוא. ויאמר זכור לאברה"ם ויאחז ברצוע' דמלכא. והנ' עתה בחטא המרגלים שלא היה הפגם באימא אמר משה ועת"ה (שאין הפגם באימא כמו שהיה במרגלים אשר אימא קדישא לא הוות תמן אבל כעת שאין הפגם באימא. הנה) יגדל נא כח אדנ' (כנהוג בכ"ז) כאשר דברת (אלי בזמן עון הנ"ל) לאמר היינו שדברת אלי הניח' לי בכדי שאבין לאמר זכור לאברהם. הנה אין מן הצורך לזה כי אימא קדישא תאחוז ברצוע' כמנהג' כביכול. הבן:

והנה יש להתבונן הגם שהסוד הזה לחישו לי' לר"ש במתיבתא עכ"ז בהכרח הוא שיהיה הדבר הזה מרומז בתורה כי קוב"ה כל מסטירין דילי' וכל גנזין עילאין גלי לון באורייתא ואומר אני שבכאן נרמז הסוד הזה מספר ארבעים הנה הוא במנין האל"ף בי"ת אות מ'. ואות מ' נרמזת במלכו"ת אימא קדישא (עיין בספר מאור אור) דאחידת ברצוע' דמלכא הנה רמז הש"י בתורתו במחויב מלקו"ת בהגיע למספר מ' הנה המלקה מרים הרצועה בצווי המלך. ואימא קדישא הנרמזת באות מ' אחיד' ברצוע'. ע"כ ארבעין יצליף הבן כשאין כאן עדיין מספר ארבעי"ם שהוא מ' יכה המלקה רמז כשח"ו אימא קדישא לא הוות תמן מחמת הפגם ח"ו הנה וכו' משא"כ בהגיע למספר מ' יצליף כי אימא אחידת ברצועה והבן הדבר אשר בתורה שבכתב הנה כתיב ארבעי"ם יכנ"ו. ובתור' שבע"פ נמסר שלא יכה מספ' הארבעי"ם ותרווייהו בעיט' חדא הבן הדבר ויונעם לך ויש לדבר בזה אריכות וקצרות בענין ריש פסוק דפסקי' עזרא להורות שיופסק הדין תיכף מבראשית ע"י מספר מ' ועת לקצר: