בני יששכר, תשרי ז׳:ח׳

בנוסח הוידוי. על חטא שחטאנו לפניך בוידוי פה אינו מובן וז"ל הרב הגדול חיד"א זלה"ה בס' דב"ש לפ"י מערכת אות ו' סימן ב' תכלית וידו"י הוא שיכיר החטא (נ"ל היינו שבכל חטא ועון שימצא בפשפוש ובמעשיו יכירוהו כמה הוא גדול כגון כל הכועס כאלו עע"ז כל המתייהר כאלו בא על כל עריות המלבין פני חבירו ברבים כאלו שו"ד וכיוצא הרי לך דברים כאלה שכיחין בכ"ז בעוה"ר ובאם האדם לא יכיר אותן מי הם ומאיז' סוג הם לא יכיר לשוב כי נראין קטנים בעיניו. וכן לה"ר שקול כג' ראשי עבירות הנ"ל. וכן המוציא ז"ל ח"ו וכן אמרו כל המשנה בדיבורו כאלו וכו' כ"ז צריך השב להכיר הבן הדברים נ"ל) ולפני מי חטא (היינו שיחשיב בגדולתו ית"ש ובשפלו' האדם כי הכל לפי המבייש והמתביי'. כנ"ל) ויתביי' מאד ויתחרט ויעיד עליו היודע תעלומות שלא יחטא עוד ואל ישוב לכסל'. הרמב"ם בה' תשוב"ה (כב' כתבנו פי' דברי הרמב"ם לדעתינו במאמרי השבתו' ובמאמרי ר"ה) ויכוין להתוודו' עליו ועל כל ב"ב על מה שחט'. בגלגול זה ובגלגולי' אחרי'. וישער בעצמו כי הוא חייב מיתה על שהכעיס למלך הכבו' ועבר על מצותיו ובחרד' ורעדה בא לבקש שימחול לו המלך. וכתבו ז"ל דזהו מה שתקנו עח"ש לפניך בוידו"י פה כלומר שהתוודה בפה מן השפה ולחוץ ולא בלב. וצריך להתוודות על הוידו"י שלא התוודה כהוגן ושיהיו פיו ולבו שוין (נ"ל שזה היה טעם קדמונינו שלא הנהיגו לומר וידו"י אשמנו וכו' בכ"י בבתי כנסיות רק בבתי מדרשות לת"ח וזקנים. אבל למרבית המון עם המתפללים בבה"כ לא היו מנהיגים אותן לומר הוידוי בכל יום דחששו להיותן טרודין על המחיה ועל הכלכלה ואינן מפנים את לבם לאיכות ומהות הוידו"י והנה כאשר יתוודו בהרצות שפתים ולבם בל עמם. הנה יוסיפו על חטאתם פשע. ויצטרכו למיתב תענית לתעניתם היינו וידוי לוידויים רק בתענית צבור אז לבם נשברה ומפנין את לבם לענין הוידוי אזי אמרו כל הקהל וידוי והנה עתה מקרוב הנהיגו לומר הוידוי בכ"י כל ההמון בכל ב"כ. הנה המשכיל ישוב אל לבו להתוודות כהוגן ואז טוב לו ודי בזה למשכיל) ויכוין שמתוודה בכ"ב אותיות לתקן מה שפגם בכ"ב אותיות (היינו כללות התורה כולה יסודה כ"ב אותיות) ועוד יכוין ששאר החטאים שאינו זוכר יוכלל בוידוי זאת כי הכל נכלל בכ"ב אותיות (עיין בר"מ בענין שאמרז"ל בבדיקת חמץ בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו ודיו) ויכוין לקיים מ"ע להתוודות ולשוב בתשוב"ה כי מצות צריכות כונה ובפרט מ"ע דאורייתא וגם הוא מ"ע שבדיבור דגם במצות דרבנן אינו יוצא בלא כונה. ודע ע"פ חשבון הרמב"ם במנין המצות הנה מ"ע של הוידוי באה בתורה במנין שס"ה. נ"ל ע"פ משארז"ל השט"ן בגי' שס"ד לרמז דביוה"כ לית ליה רשות לאסטיני. הנה כ"ה בענין הוידוי כשהאדם מתודה שגב' מעלתו למנין שס"ה בענין יוה"כ ואז השט"ן חלף הלך לו בזמן שהחייב מודה ועוזב. הבן הדבר העתקתי לך כל הדברים האלה עם קצת תוס' דברינו אלה למראה עיניך להיותן דברים נצרכין לכל האנשים כגילי. בין והתבונן: