בני יששכר, שבתות ח׳:ה׳

ויתפרש עוד עפ"י מה שפירשנו בפסוק ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל. דהנה החילוק בין שב"ת קודש למועדי י"י מקראי קדש. בשבת נאמר כי קדש היא לכם וביום טוב נאמר מקר"א קד"ש הנה מבואר הדבר בכתבי מר"ן האריז"ל. בשב"ת באים מוחין דחכמ"ה שנקרא קדש כידוע והנה באים מעצמם שלא ע"י מעשינו ע"כ נקרא שב"ת מתנה כענין שאמרו מתנ"ה טוב"ה יש לי בבית גנזי ושב"ת שמה ואני מבקש ליתנ"ה לישראל. אבל במועדי י"י מקרא"י קד"ש הנה באים המוחין דבינ"ה והמוחין דחכמה הנקרא קד"ש באים אח"כ ע"י מעשינו ותפילותינו הסדורות לנו למצות המועד וע"י המצות הנהוגים עפ"י התורה לכל חג היינו פסח מצה מרור. לחג הפסח. וסוכה וד' מינים לחג הסוכו' ושופר לר"ה וכיוצא וזהו שנקראים החגים מקראי קד"ש מלשון ואחר כך יאכלו הקרואים היינו המזומנים כי כן ביום טוב אנו מזמינים ומבקשים את הקד"ש. ע"י מעשינו שיבא אלינו כי הקד"ש שהוא מוחין דחכמ"ה אינו בא מעצמו כמו בשבת רק באים המוחין דבינ"ה והמוחין דחכמ"ה דוקא ע"י מעשינו בכל מועד כפי מצותיו. וזהו שיש לפרש ומבני יששכר (נק' יששכר י"ש שכר היינו זה שכרי ע"י תורתו י"ש שכר. חכמ"ה נק' י"ש כדכתיב והחכמ' מאין תמצא. כי החכמה הוא י"ש מאי"ן שהוא למעל' מן החכמ"ה בחי' כת"ר נק' והחכמ' יש מאין הנה בני יששכר הם היודעים ע"י תורתם י"ש שכ"ר ע"י איזה דבר יהי' שכ"ר י"ש. הנה המה) יודעים בינ"ה לעתי"ם (המה יודעי העתי' אשר אינם באים מעצם המוחין דחכמה הנק' י"ש שכר. רק המוחין דבינ"ה באים והמוחין דחכמ"ה באים אח"כ ע"י קריאתינו ומעשינו כל מועד לפי מצותיו זה שיודעים בינה לעתים) לדעת מה יעש"ה ישראל להביא ע"י עשיותם מוחין דחכמ"ה קד"ש הנקרא י"ש שכר. הבן הדבר היטב:

ובזה יתבאר ג"כ פירו' הפסוק ואני תפילתי לך י"י ע"ת רצו"ן וכו' רצ"ל ואני (ביודעי החילוק שבין שב"ת ליו"ט אשר ביום טוב בא הקד"ש המשכת הרצון ע"י מעשינו ותפילתינו משא"כ בשבת) תפלתי לך ה' עת רצו"ן (כשאני מתפלל כבר העת רצון מוכן לך הו"י' ע"כ) אלקים ברב חסדך ענני וכו' הרחב הדברים: