בני יששכר, שבתות ו׳:ו׳

משנה לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה ולא יכנס אדם לא למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדון עיין ברש"י והרמב"ם והרע"ב דנקט כל הנהו בכאן איידי דבעי למתנא לא יצא החייט במחטו וכו' והנה בוודאי האמת הוא כן אבל אעפי"כ יקשה לפירושם הא דדקדק הרמב"ם דה"ל לשנות לא יצא החייט במוקדם ואח"כ למיתני כל הנהו באגב ונ"ל דנקט כל הנהו בכאן אצל שב"ת לרמז לנו דכל הנהו מצותו בע"ש לגל"ח השערות מצוה בע"ש כענין שמגלח לכבוד המלך כדאשכחן ביוסף ויגלח וכו' ויבא אל פרעה (ושב"ת נק' מלכתא) ולפי סוד השערות רומזין לדינים ובשב"ת כל שולטני רוגזין ומארי דדינין כולהו ערקין ואתעברו מינה ולית שולטנא אחרא בכולהו עלמין מרחץ מצוה לרחוץ בע"ש להעביר הזוהמא מן עובדין דחול וע"פ הסוד ידוע מדברי מרן האריז"ל בורסקי מקום עיבוד העורות הוא דבר שיכול להתקלקל במהרה מצוה לעיין בע"ש שלא יצטרך לעיין בשב"ת ויבא לידי צער ח"ו ולפעמים לידי חילול שבת ויש למשכיל להעמיק בדבר דידוע ע"י חטא אדם הראשון שהי' בערב שבת נתחלף כתנות או"ר בעור (עיין בשל"ה בתולדו"ת אד"ם בפירוש הברייתא הקורין לעייני"ן אלפי"ן ולאלפי"ן עיינין עיי"ש שמסיק אשר יותר תגדל מעלתינו לעתיד ב"ב כשניתקן עבודתינו מה שאנו עובדין כעת בבחי' כתנו"ת עו"ר ואעפ"כ יתהפך לאו"ר הנה תגדל מעלתינו יותר מן קודם החטא שהי' כתנות או"ר והנה זה נק' עיבוד העורו"ת והנה שב"ת הוא יום שכולו או"ר ולא נאמר בו ויה"י ער"ב במ"ב ואור הראשון שימש אז ל"ו שעות מנין אל"ה אלף ל"ה מנין ה"פ או"ר הנאמר במ"ב ע"כ תיקנו חז"ל למצוה נרו"ת שב"ת (ותיקנו לברך אשר קדשנו במנותיו וצונ"ו והיכן צונו שאל אבי"ך ויגדך אביך הראשון אדם קדמאה ויגדך אשר קודם החטא הי' גם הגוף או"ר היינו ספירי כמלאכי מרום וזהו כתנות או"ר ואח"כ ע"י החטא נעשה הגוף מגושם כתנות עור והנה נצטוינו להפוך עו"ר לאו"ר ע"י או"ר תור"ה ומצות אשר בתורה נגנז האו"ר הראשון ובפרט בשב"ת יום האור אשר שימש בו האור הראשון ולא נגנז עד מוצאי שב"ת ע"כ שב"ת הוא יומא דאורייתא אשר בה נגנז האור וזהו וצונ"ו להדליק נ"ר שב"ת שצונו להדליק הנ"ר של שב"ת שהי' מאיר בשבת בראשית אור קדמאה וגם הגוף של האדם הי' כתנות אור וע"י החטא נגנז האור והגוף נתהפך לכתנות עור וצונו השי"ת להדליק נ"ר של שבת ע"י התורה והשבת הוא יומא דאורייתא שוב יתהפוך אור ביד עור) ע"כ לרמז זה המצוה בע"ש לעיין בעיבוד העורו"ת ואח"כ להדליק האור נר שבת (ובזה תתבונן משאמרז"ל אלמלא שמרו ישראל את השבת מיד נגאלין כי תהי' מתהפך העו"ר לאור) ואתה תבין והרחב הדברים כרצונך ואומר לך עוד הנה מצוה בשבת להריח בהדס כמ"ש האריז"ל והוא נלמד מן הגמ' בעובדא דרשב"י ובנו כשיצאו מן המערה הנה ארמוז לך ע"פ דברינו הנ"ל הד"ס בגימ' ס"ט הוא מספר הנוסף בעור על מספר אור הנה תתבונן כאשר ניתקן ב"ב ע"י התורה והשבת וישוב הכל לאור הנה גם הנוסף יתן ריח טוב (עיין בשל"ה שרמזתי לך לעיל) דבר שהנשמה נהנה ממנו וכבר ידעת מסור הרי"ח דרגא דמשיח לעתיד והריח"ו ביראת ה' וכבר כתבתי במ"א שזה חוש היינו חוש הריח לא נפגם כ"כ בחטא האדם ע"כ כל החושים נזכרים לשם וזה החוש לא נזכר ע"כ זה החוש נשאר רוחניי הנשמה נהנית ממנו ולא הגוף הנה תתבונן בשבת קודש אנו עושים מן כתנות עו"ר אור הדס הבן הרמיזות האלה ואי"ה יתבאר עוד במ"א לאכול מצוה בע"ש שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה ובאפשר יבא ח"ו לידי כעס והכעס הגם שהוא אסור גם בחול אבל בשב"ת הוא עון פלילי ביותר ואסמיכוהו אקרא לא תבערו אש וכו' ואי"ה יתבאר עוד לדי"ן מצוה לתווך השלום ע"י המשפט בין איש לרעהו קודם השבת וכל ישראל בני מלאכים כאחד חבירים ישמחו במלכותך כו' עם מקדשי שביעי כולם ישבעו ויתענגו מטוב"ך כבר ידעת השפעת העו"ב לכנסת ישראל הוא בהסכמת כל שייפין אשמע' מה ידבר האל ה' כי ידבר של"ו' אל עמו וכבר ידעת שלו"ם וטו"ב חד דרגא אינון: הג"ה והנה גם אור הנר קרוי בלשון טו"ב כמד"א בהטיב"ו את הנרות על כי באור יכונה בטו"ב וירא אלהים את האור כי טוב והתורה נק' טוב כי בה נגנז האור ע"כ מצוה נר שבת שבה הית' הארת אור הגנוז הוא מסוגל לתורה ע"כ אמרו בגמ' שע"י נר שבת זוכה לבנים ת"ח הבן הדבר ויונעם לחיכך: