בני יששכר, ראש חודש ב׳:ט׳

עיין מש"ל בסימן ז' ח'. והנה לסייעתא לדברינו. אפרש לך מאמר בפסיקת"א רבת"י. פרשה א'. לע"ד דהנה אמרו בזוהר מאן דמעייל ח"ו קיימא קדישא באתר נוכראה עובר על לא תשתחוה לאל אחר ופירשו בזה דהזיווג נק' השתחוואה (שכופף למטה גופו) והנה אמרז"ל בפסוק והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בש"ר לב לעשות בש"ר. ויתפרש דבריהם עפ"י האמור במדרש הנעלם וירא דף קל"ז ויעתר יצחק לד' לנוכח אשתו כי עקרה היא א"ר אחא מפני מה היא עקרה מפני שיצה"ר אינו נמצא בכחו בעולם וע"כ אין נמצא פ"ו זולתו בתפלה (נ"ל ע"י פעולת הזיווגים שיפעלו למעלה ע"י תפלתם ויתיילדו נשמות כמו כן יהי' להם כח למטה לעשות לבושי הנשמות נ"ל) מה כתיב ויעתר לו י"י ותהר רבקה אשתו כיון שמתעורר יצה"ר נמצא פ"ו (נ"ל מה שקוראין לכח המתעורר הזה גם לעתיד בשם יצה"ר הוא שיתהפך מן ר"ע לרי"ע וחבר ליצ"ט) אמר ר' יוסי א"כ מה הפרש בין עוה"ז לאותו הזמן ועוד דהא קרא קאמר דקב"ה עביד א"ר אחא כך הוא דקב"ה איתער לי' לההוא עניינא דצריך לזיווגא ולא לכל שעתא דיהא תדיר עם ב"נ כמו כען דאיהו אשתכח תדיר וחטאן בי' ב"נ אלא לההיא זיווגא בלחודוי ואיתערותא ההוא אתערותא דקב"ה להוי הה"ד והסירותי את לב האבן מבשרכם (פירשו בזה כי טבע האבן חם מקצתו חם כולו) ונתתי לכם לב בשר מהו ל"ב בש"ר א"ר יהודא לב להוציא בשר ולא לדבר אחר וכו' א"ר יצחק תאמר דחבירנא חכמי מתניתא אתערו לההוא עניינא דיצה"ר יתנשי מן עלמא בר ההיא שעתא דזיווגא א"ל חייך הכי איצטרך יצה"ר לעולם כמיטרא לעולם דאלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא להוי אבל לא מנוולא כקדמייתא למיחטי בי' הה"ד לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו' עכ"ל ומעתה בין תבין מפ"י מה דידוע דזמני הזיווג הקדוש להוציא תולדות הוא בשבתות ובחדשי"ם וזכור תזכור את אשר הקדמנו לך דהטיית כוחות הגוף לזיווג נק' השתחוואה וזה שי"ש לפרש והי' מידי חד"ש בחדשו ומידי שב"ת בשבת"ו יבא כל בש"ר (ברית קודש) להשתחוות לפנ"י דייקא. אמ"ר י"י דייקא רצ"ל שכוונת הזיווג לא יהי' רק מחמת כי אמר י"י וצוה למצוה וקב"ה יתער לי' להאי וכמ"ש במדרש הנעלם הנ"ל: