בני יששכר, ניסן ב׳:ד׳

במדרש רבה. נדרש ג"כ בפסוק. החדש הזה לכם ראש חדשים. אמר משה רבש"ע ת' שנה אמרת להשתעבד ועדיין לא שלמו א"ל כבר שלמו שנא' כי הנה הסתו עבר מיד גילו הצדיקים את ראשיהם שהיה מכוסה שנאמ' הנצנים נראו בארץ. אלו הן שבטו של לוי שהיה צדיקים כולם. עכ"ל הנה אין מן הצורך להאריך בדקדוקים כי הדברים בעצמו אינם מובנים: מהו הענין שגילו הצדיקי' את ראשיהם. והנה יש לפרש בדרך צחות. ע"ד שכתב הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה בס' כס"א דו"ד דף כ"ו ע"ג. דנשמע מהא דר"א שיחרר עבדו ועבר אעשה (לעולם בהם תעבודו) בכדי לקיים מצוה דרבים. הנה נשמע. דמותר לעבור אעשה בכדי לקיים מצוה דרבים. וכ"כ הרבה מהראשונים. ויש פוסקים שסוברים לעולם בהם תעבודו הוה אסמכתא ועיקר הדבר הוא מדרבנן. ולכך עבר ר"א על עשה דרבנן. לקיים מ"ע דרבים. אבל עשה דאורייתא אין לעבור בשביל עשה אחרת וא"כ הוה הדין הזה ספיקא דרבוותא: ופירש בזה הרב הנ"ל בדרך צחות מ"ש פרעה. למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו (היינו שחייבים לקיים מצות ועבדום וענו אותם ת' שנה. וסברת כ' הוא דכדי לקיים מ"ע דרבי' לזבוח לפני י"י מבטלין מ"ע הלא ידעתם כי זה ספיקא דדינא ופלוגתא דרבוותא. ואין מוציאין מיד המוחזק. עכ"ד בקוצר) וע"פ הדברי' האלה יש לפרש דברי המדרש הנ"ל. דהנ' ע"פ הדברים הנ"ל. הנה טען פרעה כהוגן וכתורה אבל נואלו שרי צוען דהנה בא בטענת מוחזק. להיות שהוא הראש והמושל. ובאמת הש"י אדירם ומושלם של ישראל ושל כל העולם. וא"כ טענת מוחזק הוא להראש של ישראל. הוא היוצר כל הוא אלקינו. ובזה תבין דברי המדרש שאמר משה להקב"ה שעדיין לא נשלמה המצוה ועבדום ואין מקום לבטלה. א"ל הקב"ה כבר שלמו. כי נתבטלה המצוה ועבדו"ם. בעבור מ"ע דרבים וזבחת"ם וכו' ומה שיש טענה דהוה ספק בדין ופרעה מוחזק שהוא הראש. מיד גילו הצדיקים את ראשיה"ם היינו שגילו מי הוא ראשיהם היינו הש"י שהוא ראשם ואדירם ומושלם. והוא המוחזק. והוא דרך צחות ופטטייא דאורייתא טבין: