בני יששכר, כסלו-טבת ד׳:קכ״ה

עוד אומר לך טעם ניתקנו הימים להודות ולהלל ע"פ מ"ש הוא דתקנו להפטיר בחנוכה בזכרי' רני ושמחו בת ציון וכו' לכאורה אין זה ענין לחנוכה וה"ל להתחיל מן קפיטל ד' וישב המלאך הדובר בי וכו' ראיתי והנה מנורת זהב וכו' ונ"ל ע"פ מ"ש הרב הגדול מ' חיד"א זלה"ה דהא דאיפסק קול זמר באש' ערוה במקום דאיכא אימתא דשכינתא אין לחוש והוכיח זה מהגמ' דאמר שמואל לר"י שיננא אחוז באמ' והשתין וכו' ואמרו שם להיות שם היה אימתא דשכינ' ליכא למיחוש להרהור (והנה עם היות שבעיקר הדין יש לי לפקפק על דבריו ז"ל עכ"ז דרך דרש הוא) ובזה פירש מאמרם ז"ל הנך יפה רעיתי זו גילו שכינה אף ערשינו רעננה בשבח בנים ובנות ע"כ ומאי שייכות זה לזה ולפי האמור יתכן דכיון דיש גילוי שכינה יכולין לשבח ביחד בנים ובנות ואין לחוש להרהור וגם פירוש דזה שאמרה דבור' אנכי לי"י אנכי אשיר' דכיון שאנכי לי"י ויש בכאן גילוי שכינה ע"כ

הג"ה ויש ג"כ לפרש כן בתו' ותקח מרים הנביאה וכו' ותען להם מרים שירו לי"י וכו' הנה למה מייחס אותה כאן לנביאה משא"כ בשארי מקומות אך הוא להיות שהיתה מתנבאת והי' השראת השכינה ולא חשש' להרהור ע"כ ותען להם מרים שירו כו' אנכי אשיר' הגם שאני אשה וכן פירש בזה צהלי ורוני יושבת ציון (יושב"ת לשון נקבה והכוונ' על בנות ציון ואין לחוש לקול אשה) כי גדול בקרבך וכו' ואין לחוש להרהור ופירש בזה בשם רבו רני ושמחו ב"ת ציון (ולא תחוש לקול אשה) כי הנני בא ושכנתי בתוכך עכ"ד ועפ"ז יפורשו הדברים על חנוכ' דהנה כתב מרן האריז"ל כל הניסים וכל הגאולות שהיו מן העולם הי' ע"י הארת מדת ה"וד ע"כ כל הגאולת היה ראשית סיבתן ע"י אשה (כמ"ש בזוהר ואיהו בנצח ואיהו בהו"ד) גאולת מצרים נסיב' ע"י בתי' בת פרעה (וגם הגאולה מבבל שהוא ליל מפלת בבל פס יד כתבה וכו' הנה המלכה יועצה לבלטשצר שישלח להביא את דניאל ובא ופתר לו כתיבת יד המלאך בי בליליא קטל בלטשצר ודריוש מדא' קביל מלכותי' וגו') גאולת מדי ע"י אסתר גאול' מיון יהודית מהחשמונאים וב"ב הגאולה תהיה ע"י הארת הנצ"ח כי תהיה גאול' נצחיות ע"ש דברי האריז"ל:

ולפ"ז תבין שע"כ ניתן חנוכ"ה להודות ולהלל שהוא סוף הניסים שנעשו ע"י ההו"ד והוא הכנה דרבה להנס האחרון והגאולה האחרונה שתהיה ע"י מדת הנצ"ח כמ"ש כ"פ. ע"כ נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד הנרות דולקת כי נס הנרות עדיין היה ע"י הארת הו"ד משא"כ מכאן ואילך תהיה הגאולה ע"י הארת הנצ"ח (וכבר רמזתי לך לעיל איהו בנצ"ח ואיהו בהו"ד) ע"כ כל השירות היה בלשון נקב' שיר"ה משא"כ לעתיד בעת ההוא יושר השיר"ה הז"ה וכו' השי"ר יהיה לכם וכו' והוא הכוונה במנהג אבותינו שהנשים ינהגו מנהג יו"ט ולא יעשו מלאכה בעוד הנרות דולקת דייקא להורות דעד נס הנרות היה שיר"ה משא"כ מכאן ואילך יהיה שי"ר ומעתה יומת"ק לך מנהג אבותינו להפטיר בחנוכה רנ"י ושמחי ב"ת ציון דייקא ותבין למה ניתקן להודות ולהלל והבן: