בני יששכר, כסלו-טבת ד׳:קי״ז

עוד אשיב לדרוש בזה ע"פ הפסוק בינו בוערים בעם וכסילים וכו' הנוטע אזן הלא ישמע אם יוצר עי"ן הלא יביט היוסר גוים הלא יוכי"ח וכו'. הנ' הביא ראיה על יכולת הש"י ממה שהוא הוא. הנוטע אז"ן ויוצר העין. ולא ממה שברא ויצר השמים והארץ וצבאם והימים וכל אשר בהן. וגם מ"ש אלו איברים משארי האיברי' הלב והמוח וכיוצא. ונפרש לך מקודם מ"ש הנביא הטה אלקי אזנך ושמע פקח עיניך וראה וכו'. והנה ידוע דעניינים כאלה הוא הכל לשבר את האז"ן. אבל יש להתבונן למה המשיל קבלת התפלה והתעוררת הישוע' דוקא בב' איברים הללו. והנראה לפרש דהנה החוקרים חקרו בראיית העי"ן אם האור אל הדבר הנרא'. או בהיפך והוכיחו שהאור יורד מן העי"ן אל הדבר הנרא' וחוש השמע הוא בהיפך שמן דבר הנשמע עולה קול השמוע' אל אזן שומע:

ולפ"ז תבין הדברי' האלה הטה אלקי אזנך ושמע. היינו כאשר יש מאתנו איתערותא דלתתא. מיקרי לשבר את האזן אצלו ית"ש כדמיון שמיע"ה שמן הדבר הנשמע עולה התעוררת אל השומ"ע ושוב התפלל פקח עיני"ך ורא"ה וכו' היינו אפי' ח"ו אין איתערותא דלתתא מאתנו אעפ"כ הבא הישוע' מאתך אלינו. וזה דמיון ראיית העיני"ם שההתעוררת יורד מן הרואה אל הנראה כן הוא הענין כאשר ח"ו אין אנחנו ראויין וכדאים להוושע תבא מאתך איתערותא דלעילא ותהי' מספיק לאיתערותא דלתתא מה שישראל יסגלו מצות ומע"ט אחר הישוע' שתבא להן מן הש"י. והוא דמיון מ"ב שכתבתי לעיל. אשר ישראל עלו במחשבה והספיק' מחשבתן של ישראל מה שיסגלו אח"כ מצות ומעשי' טובי'. כאשר יהיו במציאו':

והנה כבר כתבתי לעיל שהנ"ס דחנוכה היה באופן כזה. שלא היו יכולין לעשות איתערותא דלתתא בצום ובכי ומספד כמו שעשו בימי מרדכי ואסתר כי לא הניחום היונים והיו מתחבאין במערות ובנקיקי הסלעים כמבואר ביוסיפין. וכתבנו שם בפירוש ההודאה ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם (כביכול עמד בשבילן כטוען) בעת צרתם (זאת היתה הטענ' שהוא עת צרה לשונאי ישראל. ע"כ אין יכולין לעורר איתערותא דלתתא אבל אחר הישועה יסגלו מצות ומע"ט ע"כ מבואר אח"כ בהודאה מה שעשו אח"כ היינו ואח"כ באו בניך וכו' ופנו וכו' וטהרו וכו' משא"כ בהודא"ה דפורים אינו מבואר מה שעשו אח"כ הבן. א"כ היה הנס דוגמת מעש' בראשית שלא היה איתערותא דלתתא רק הספיק' מחשבתו של ישראל וכמש"ל:

והנה כבר כתבתי לעיל טעם על מ"ש בגמ' לשנ' אחרת קבעום ולא בשנה הראשונה וכתבתי לעיל כי הנס נעשה בליל הארוכ' יותר מכל לילות השנ' החשך היותר גדול וכל מה שהחשך הוא יותר גדול בו בפרק התגברות הוא ביותר למלכות יון שנק' חשך והנה באותו הפרק בזמן הי' ע"פ סדר ימות התקופ' יום כ"ה כסלו הלילה היותר ארוכה אשר ביום ההוא שברו אויבי היהודים (מלכות יון) לשלוט בהם ונהפוך הוא וכו' ונעשה הנס אשר בו בפרק ויאמר אלקים יהי אור. והאירו את המנורה בדרום. בנס כמש"ל בארוכה:

וחנה כבר כתבנו ג"כ לעיל אשר חכמי הדור היו מסופקין האיך יהי' קביעות זה המועד אם יקבעו בכל שנה קביעותו ע"פ תקופת החמה ויתחילו הימים תמיד מן היום אשר בו יארע ליל הארוכ' כי זה היה תוקפו של נס ביום אשר שברו וכו' ונהפוך הוא וכו' או לא ישתנה קביעות המועד הזה מן כל המועדים הנמנין ללבנה דקבעו תמיד מיום כ"ה כסלו ללבנה. הנה לבעבור הספק הזה לא היו יכולין לעשות קביעות למועד הזה בשנה הראשונה עד לשנה האחר"ת שראו ברוה"ק הארת האור בגבהי מרומים ביום כ"ה כסלו (אע"פ שלא היה ליל הארוכ') אז הבינו שרצון הש"י הוא שלא ישתנה קביעות המועד הזה מן כללות המועדים ויהיו קביעותו תמיד לימי הלבנה כ"ה כסלו:

והנה מהראוי לתת לב בטע"ם הדבר למה באמת לא נקבע תמיד המועד הזה ע"פ ימות החמה תמיד מן ליל הארוכה שזהו תוקפו של נס וכמש"ל ולפי מ"ש ניחא. דהנה כבר כתבנו דהנס דחנוכ"ה נשתנ' בזה מן שארי הניסים שלא הי' לישראל איתערותא דלתתא כ"כ שלא הניחום היוני' להתקבץ בצום ובכי ומספד וכמו שעשו בימי מרדכי ואסת') רק היה הנס ע"י איתערות' דלעיל' והספי' לאיתערותא דלתתא מחשבתן של ישראל אשר הוא ית"ש היודע ועד מה שיסגלו אח"כ בזמן הישוע' מצות ומע"ט והות כעין מעשה בראשית שהיה איתערותא דלעילא רק שהספיק מחשבתן של ישראל לבחי' איתערותא דלתתא (וע"כ אומרין בנוסח ההודא"ה ואתה ברחמיך הרבים עמד"ת להם עמד"ת על אופיים וטבעם של אומה זו אשר זה דרכן כל היום לסגל מצות ומע"ט ולהלל ולהודות אחר הישועה וזה ג"כ עמד"ת להן כביכול כבעל דין הטוען נגד מה"ד וכערב בעדן שבודאי יעשו מצו' ומע"ט אחר הישוע' וע"כ אומרין אח"כ בהודאה (ואחר כך באו בניך וכו' להורות אשר כן עשו בני ישראל):

וע"כ נעשה הנס באלו הב' חדשים דייקא כסל"ו טב"ת ע"פ אשר תשכיל בכתבי מרן האריז"ל. בשיעור קומת הזמן הנה כסלו הוא בחי' אז"ן. וטב"ת הוא בחי' עי"ן וכבר כתבתי לך. חוש הראות של עי"ן מור' על איתערותא דלעילא. וחוש השמ"ע של אז"ן מור' על איתערותא דלתתא כמש"ל והנה בנס הנזכר שהי' באמת רק איתערותא דלעילא אבל הספיק מחשבתן של ישראל לאיתערותא דלתתא. והנה הש"י כאשר רצה להודיע חיבת אב לבנים שעש' להם נס באיתערותא דלעילא. רק הספיק מחשבתן של ישראל לאיתערותא דלתתא הנה פעל ועשה הנס בשני חדשים הללו שהם בחי' עי"ן ואז"ן המורים על איתערותא דלעילא ואיתערותא דלתתא כנ"ל. הנה לבעבור זה נקבעו ימי הניסים הללו ע"פ ימי הלבנ' דאז יחולו הימים הללו תמיד באלו הב' חדשים שהם בחי' עי"ן אז"ן וכנ"ל

הג"ה ע"פ הדברים האלה תמצא טוב טע"ם למנין השעות שהם בימי חנוכה הם קצ"ב שעות מנין בעי"ן באז"ן. ואתה תבין: משא"כ אם היו נקבעים על סדר ימות תקופת החמ'. הנה יחולו לפעמים ועל הרוב בחדש אחד לבד. בין והתבונן ויערב לחיכך מדבש ונופת צופים:

הנ"ה ע"פ הנ"ל יש לפרש הפסוק שאמר שלמה. עי"ן רוא"ה ואז"ן שומע"ת י"י עושה גם שניהם. ואינו מובן. ויש לפרש שרמז על ב' חדשים הנ"ל שבאמת היה הנס בבחי' עי"ן איתערותא דלעילא. והספיק לאיתערותא דלתתא. בחי' אז"ן מחשבתן של ישראל. אבל אעפ"כ י"י עושה גם שניהם. כי ישראל לא סיגלו עדיין. ומה שעשו אח"כ. הנה הש"י פעל להם הישוע' קודם עשייתם א"כ מעשי י"י הוא. והבן. ויצדק מאד לימי חנוכ"ה: י"י עושה גם שניהם שקבע דוקא קביעות המועד בב' חדשים אלו הם בחי' עי"ן אז"ן כנ"ל:

ועתה נבא אל הביאור הפסוק שהתחלנו בינו בוערים בעם וכו' הנוטע אוז"ן הלא ישמע (בבחי' איתערותא דלתתא אם יש מעשים בישראל) אם יוצר עי"ן הלא יביט (בבחינת איתערותא דלעילא באין מעשים ח"ו). היוסר גוים הלא יוכיח ורצ"ל הלא מוכח ונשמע כ"ז מן המשפט והייסורין שייסר את הגוים היונים בימי חנוכ"ה. ונעשה הנס דוקא בב' חדשים אלו. אז"ן עי"ן כנ"ל והבן:

ע"פ הדברי' האל' הנ' תתבונן אומרם. בנוס' ההודא' וקבעו שמנ"ת ימי חנוכ"ה אל"ו. דייק'. היינו לימי חדשי הלבנ' דייקא ולא לסדר תקופת החמה והטעם הוא כדי:

להודות ולהלל לשמ"ך הגדו"ל. דהנה שם הו"י' היותר גדול במספרו הוא המתמלא ביודי"ן (וכן הוא בכוונת האריז"ל) בגימ' חס"ד. והנה יש חילוק ע"פ פשוטו בין חס"ד לרחמי"ם. רחמים נקראים כשמרח"ם המרחם על האיש המבקש ממנו. ומעורר לבו ונכמרו רחמי"ו עליו. ונותן לו מבוקשו. וחס"ד נקרא כשנותן לו חסד בזולת מבוקש (עיין בס' סידורו של שבת בענין מבחן. עבד אברהם. שבחן את רבקה כשתתן לו מה שלא ביקש ממנה היא האשה וכו' ראוי' ליכנס בבית אברהם איש החס"ד. והנ' לפ"ז תתבונן הטעם שקבעו שמנת ימי חנוכה אל"ו (דייקא. ולא לסדר תקופות החמה בכדי שיחולו הימים תמיד בב' חדשי' הללו עי"ן. אז"ן המורים על איתערותא דלעילא בלי מבוקשי ואיתערותא דלתתא כנ"ל. וזה הוא להודות ולהלל לשמך הגדו"ל. היינו מדה החס"ד שהיא עשיית חס"ד בלי מבוקש. היינו באין איתערותא דלתתא. הבן הדבר:

הג"ה ותתבונן ג"כ ע"פ הנ"ל אומרו שמנ"ת ימ"י חנוכ"ה שמנ"ת בחיבור. ולא שמנ"ה כי חיבור כל שמנ"ת הימים מורה על הנ"ל כמ"ש בהג"ה הקודמת כל השעות של כל הימים בגימטריא בעין באז"ן: