בני יששכר, כסלו-טבת ד׳:מ״ב

ובניו ובניו הנה הי' באותו הנס כה"ן גדו"ל הרמוז לחכמ"ה כמש"ל ובניו עכ"פ נחשבים לכה"ן סתם (רמוז לחס"ד) ולכה"ן הדיו"ט (הרמוז לנצ"ח) הנה הכל הי' בהשגח' עליונ' להורות לב"י גודל הנס ומאין היו כל הניסים האל' דהנ' הנצחו"ן שנצחו את אויביהם ונמסרו רבים ביד מעטים וכו' הנ' הוא בחי' נצ"ח והנ' עיין בספר סידורו של שבת ביאר החילוק בין חס"ד לרחמי"ם כי רחמי"ם הוא כשמרחם אחד על חבירו ונותן לו מבוקשו המצטרך לו. וחס"ד הוא כאשר נותן לו יותר ממובקשו דבר שלא עלה על דעת המבקש ופירש בזה מ"ש העבד והי' הנער' אשר אומר אלי' הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה אדוני וגם גמליך אשקה (הנה היא יותר מהמבוקש) היא האשה אשר הוכיח י"י לבן אדוני (ראוי' הוא ליכנס בביתו של אברהם איש החס"ד כמ"ש חס"ד לאברהם עיי"ש) והנה באותו הזמן הפועל ישועות מסר רבים ביד מעטים ונצח"ו את אויביהם הנה הוא דבר שהיו מבקשים ועל' זאת על לבם לנצח את אויביהם אבל אח"כ הנ' הפליא חסד"ו הש"י ביותר עם ישראל ע"ק בהראו' להם נס המנור"ה ולהאיר להם לדורותיהם נר ניסיי מבחי' או"ר הגנו"ז כמש"ל הנה הוא דבר שלא עלה על לב. והוא יותר ממבוקש הנה הוא בחי' חס"ד כנ"ל והנה הנ"ס שנעשה בשמ"ן דייקא ובפ"ך דייקא והי' חתום בחותמו של כה"ן גדו"ל דייקא. ונעש' הנס במנור"ה דייקא הוא על כי היוני"ם רצי לבטל חכמות התורה ורצו להגביר חכמות החיצוניות חכמת יוני"ת. והנה כאשר התנוסס הש"י עם ישראל עם קרובו הנה נעש' להם נס ע"י שמ"ן רמז לחכמ"ה כמשארז"ל כ"מ ששמ"ן זי"ת מצוי שם החכמ"ה מצוי' כמד"א וישלח יואב תקוע"ה ויקח מש"ם (דייקא) אשה חכמ"ה כי תקוע"ה אלפ"א לשמ"ן ונעש' הנס בפ"ך הרומז לחכמ"ה כמש"ל בסמוך סי' ל"ז והי' חתים בחותמו של כ"ג אשר רומז לחכמ"ה. ונעש' הנס במנור"ה. בדרום הרוצה להחכי"ם ידרים הבן ועוד יתבאר אי"ה:

אחרי הדברים האלה הרי שלך לפניך בדקדוק נפלא ביארו הסנהדרין בית דינו של חשמונאי בהודאה שנתקנה לדורות שהי' הדבר הנפלא ההוא בימי מתתיה"ו כ"ג ובני"ו לרמז על חכמ"ה. חס"ד נצ"ח שהתנוסס הש"י עם ישראל ע"ק בימים ההם בזה"ז מכל הארות הללו ואתה הבן: