בני יששכר, כסלו-טבת ב׳:נ״א

עוד בנבואת זכרי' בהפטרת שבת חנוכה נאמר הנבוא' ליהושע בן יהוצדק ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה הנה פירשו בזה המלאך נקרא עומ"ד שעומד תמיד במדריג' אחת משא"כ הצדיק כל מה שמוסיף אומץ בתור' ועבודה ומצות הולך ממדריגה למדריגה נקרא מהל"ך ופירשו בזה הפסוק הנ"ל שהבטיחו ליהושע בן יהוצדק שיהיה מהלך בין העומדים הם המלאכים אבל אעפ"כ יקשה מהו הלשון ונתתי לך מהלכי"ם הל"ל ותהי' מהלך בין וכו' אבל אומרו ונתתי לך מהלכים משמע מהלכים אחרים זולתו והנראה לפרש עפ"י מ"ש בגמ' שהקפיד ר' יוחנן על תלמידו ר"א שלא אמר שמוע' מפיוו הקשה שם מאי כולי האי ותירצו דעל דבר זה ביקש דוד ג"כ אגורה באהלך עולמי"ם בשתי עולמות דכשיאמרו שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר כדכתיב דובב שפתי ישנים ע"ש בגמרא והנה מהראוי לדעת מהו הנאה להנפטר אשר שפתותיו דובבות (הגם שאמרו שם בגמרא ככומר של ענבים אינו מובן ע"ש ברש"י ובתוספת) והנראה דהנה כתיב היו"ם לעשות"ם ודרשו בו היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם ממילא כל מה שהאדם מרבה ללמוד תורה בעוה"ז אזי יתרבה שכרו לעוה"ב בג"ע ובצאתו מן העוה"ז הנה יתדן למיתן שכר כפי רבות תורתו אבל אין לו עוד קווי שיתרבה שכרו יותר (הגם שבעוה"ב בג"ע ג"כ הנשמות לומדים תורה ומחדשים רזין דאוריית' אין בזה תוספת שכרו דהתורה שלומדים בג"ע בלא גוף של עולם העשי' הנה אדרבא זה הוא שכר הרוחניי של הנשמו' זוכים לחזות בנועם י"י זיו השכינה בהשגת רזין דאורייתא ואין ע"י לימוד זה תוספת שכר בכל פעם רק מה שלומד האדם בהיותו בגוף ניתוסף שכרו בכל פעם וע"כ כל ימי חיי האדם בעוה"ז נק' מהל"ך משא"כ בצאת מן העוה"ז נשאר עומד שאין לו עוד קווי שיתעלה במדרגה בכל פעם ויתוסף שכרו רק כפי הנפסק עליו בעת צאתו בזה המעמד נשאר עומ"ד. והנה בגמ' אמרו על הזוג והענביל (הוא פעמון שמקשקש ומשמיע קול שהיא טמא היינו מקבל טומא' ואפקא לה מן כל דב"ר אשר יבא באש אפי' דיבור יבא באש רצ"ל אפי' כלים שאינו ראוי להשתמש רק לדיבור היינו שמשמיע קול מיקרי כלי ואמרו כשניטל הפנימי המקשקש החיצון טמא עדיין דעדיין כלי הוא ואמרו בגמ' למאי חזי ואמרו שם (הוא ג"כ אליבא דר' יוחנן) לפי המסקנא) שכן ראוי להקישו ע"ג כלי חרס ע"ש ברש"י ומיקרי עושה מעין מלאכתו הראשונ' הגם שעוש' מלאכתו ע"י דבר אחר מיקרי עושה מעין מלאכתו ושם כלי עלי' נמצא בנידון דידן הגוף כל מה שמדבר בתורה בעוה"ז ע"י הנשמה הפנימיית אשר בתוכו מוסיף אומץ בכל פעם אבל כשניטל הפנימיית שוב אינו ראוי לדיבור והנ' כשתלמידיו אומרים שמועות מפיו הנה שפתותיו דובבות ומיקרי עושה מעין מלאכתו הראשונה ע"י דבר אחר וכלי מיקרי נמצא מקרי בכל פעם שהגוף לומד ממש בדיבור בעוה"ז וניתוסף לו בכל פעם שכרו בעוה"ב ויתעל' בכל פעם רוחו ונשמתו בג"ע וזה הוא שנתחבט עליו דוד המע"ה אגורה באהלך עולמים שיאמרו שמועות מפיו וזה שהבטיח ליהושע בן יהוצדק ונתתי לך מהלכי"ם (בעוה"ב היינו תלמידך בעוה"ז שעדין הם מהלכי"ם נתתי אותם לך היינו גם אתה מהלך על ידם כשתהי') בין העומדים האלה (אעפ"כ כשיאמרו תלמידך המהלכים שמועות מפיך תהיה גם אתה מהלך ונסוע ממדריג' למדריג' הבן הדבר עיין במאמר ג' מאמר נר מצוה סי' י"ג דזהו שאמרו במצות נר חנוכה הרמוז למעלת התורה כבתה אין זקוק לה ומעתה תבין מה שייכות יש לזה הענין להפטירו בחנוכ'. בין והתבונן: