בני יששכר, כסלו-טבת ב׳:ל״ז

שיר המעלות אל י"י בצרתה לי קראתי יענני י"י הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה יש לדקדק אומרו אל י"י בצרתה לי קראתי הל"ל כסדר קראתי אל י"י בצרתה לי ב' בצרתה בצרה מיבע"ל ג' מהו הנרצה אח"כ י"י הצילה נפשי משפת שקר וכו' והנראה דהנה כתבנו כ"פ כאשר האדם מתפלל מחמת שצר לו על איזה דבר הנוגע אליו אינו בטוח בכל פעם שתקובל תפלתו משא"כ כשמתפלל לצורך גבוה כי בעת היצר לאיש ישראלי שכינ' מה אומרת קלני מראשי וכו' ובפרט בעת היצר לו מחמת הצורר הנה זה ח"ו העדר כבודו ית"ש באמור עם י"י אלה וכו' וכשמתפלל האדם באופן כזה היינו שאינו חושש לצערו רק על צער השכינה כביכול בטוח הוא שלא תוחזר תפילתו ריקם וטעמא רבא אית ביה גם ע"פ פשוטו דהנה כשמתפלל האדם לצורך עצמו הנה יש מיימינים ומשמאילים ויכול להיות שתוגבר ח"ו מה"ד שמאל משא"כ כשהאדם מתפלל כביכול על ישועתו ית"ש שיתגלה מלכותו ותהי' יחודא שלים לחבר הדודים מי הוא זה ואי זה הוא אשר יקטרגו ע"ז ח"ו בודאי כל צבא מרום כולן כאחד יעודין ויגדין מהראוי שתקובל תפלתו של המתפלל:

ובדבר הזה פירשנו בדברי משרע"ה בתפלה ראשונה של ישראל אצל הים בעת צאתם ממצרים כתיב ויצעקו ב"י אל י"י ויאמרו המבלי אין קברים במצרים לקחתנו וכו' ויאמר משה וכו' אל תראו התיצבו וראו את ישועת הוי' אשר יעשה לכם היום וכו' י"י ילחם לכם ואתם תחרישין דקשה מה הלשון התיצבו והרי הש"י אמר שיסעו גם מ"ש להם ואתם תחרישון הלא יותר טוב שיתפללו גם הוא התפלל עד שא"ל הש"י מה תצעק אלי וכו' אך הוא לדעתי היא הדבר אשר דברנו דהנה הש"י כביכול מקפיד ביותר על צער הבנים מן המגיע לכבודו ית"ש כדאשכחן בירבעם כששלח ידו אל הנביא וכמשארז"ל ממילא לפ"ז מן החובה עלינו להיות אהבתינו אליו ית"ש ג"כ באופן זה וכמים הפנים לפנים והו' שאנחנו לא נקפיד מהמגיע אלינו רק על המגיע לכבודו ית"ש וזה שתמצא אשר הש"י אמר למשה נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים ומשה אמר לישראל החלצו מאתכם וכו' לתת נקמת י"י במדין והבן:

והנה אצל הים היה התפלה הראשונה שהתפללו ישראל בצאתם ממצרי' הנה אמרו אל משה המבלי אין וכו' הנה זה יורה כי אימת מות נפלה עליהן וחששו על צערן והתפללו על הנוגע אליהם ולא כן הוא סדר התפלה האמיתיית מן אנשי האמת שהם מניחין את מעמד ומצב שלהן אפי' אם ישארו ח"ו באותן מצב אינן מקפידין ואינן מקפידין רק על צער השכינה כביכול ועל כבוד שמים וזה למד אותן משה התיצב"ו (רצ"ל תחשבו לכם בתפלתכ' שאינכם חוששין להתעלות מהמצב אשר אתם כעת) וראו את ישועת י"י (רצ"ל זאת אשר תראו לפעול בתפלתכם. ישועת י"י כביכול צדיק ונושע) אשר יעשה לכם היום (רצ"ל והש"י הוא כביכול יניח את שלו ויעשה בשבילכם הבן) ואמר. י"י ילחם לכם (היא ית"ש ילחם לכם לכבודכם ובשביל מה שנוגע אליכם ואתם תחרישון (מזה היינו מהנוגע אליכם רק תתפללו על הנוגע לכבודו ית"ש וכנ"ל:

והנה כאשר ידע האדם כ"ז. הנה אפשר ואפשר שיאמר בתפילתו במו פיו רבש"ע איני חושש לכבודי ולצערי רק על כבודך הנוגע אליך כביכול אבל הבוחן לבבות הוא יודע אם אמת נכון הדבר שתגדל בלבו צער השכינה כביכול יותר מן צערו ובאם ח"ו הדבר הזה אינה אמיתיית בלב הנה חטא לי"י מה שדיבר לפניו שפת שקר ולשון רמי' הנה יותר טוב לו השתיקה וזה הנראה לפרש בכאן א"ל י"י בצרתה לי קראתי ויענני רצ"ל כשאני מתפלל אל הדבר הנוגע אל י"י כביכול אז קראתי ויענני בודאי כנ"ל וז"ש בצרתה לי כי כשיש לישראל ח"ו איזה צער הנה שכינה מה אומרת וכו' הבן וכיון שאני יודע כ"ז אפשר לומר כן במו פיו בתפלה והאמת אינו וז"ש י"י הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה וכנ"ל הבן הדבר: