בית יעקב על התורה, לך לך ל״ג

ומלכי צדק וגו' והוא כהן לאל עליון ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון וגו' וברוך אל עליון וגו'. בזוה"ק (לך פז.) בעא קוב"ה למיפק כהונתא משם כדכתיב ברוך אברם לאל עליון כיון דאקדים ברכתא דאברהם לברכתא דמאריה אמר ליה אברהם וכי מקדימין ברכתא דעבדא לברכתא דמאריה מיד אתיהיבת כהונתא לאברהם וכו' אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק וכו'. ברוך אברם כמה דאמרינן ברוך אתה וכו'. והענין בזה, דהנה אברהם אבינו חידש בעולם לעשות מהו"א רזא דאת"ה. והוא, כי השי"ת השליש את העולם שליש ישוב שליש ים שליש מדבר. בישוב הוא רזא דאתה, שנמצאים שם בני אדם והשי"ת משפיע להם כל הטובות, והברואים מודים ומשבחים עליהם ומפארים ליוצרם על כבוד מלכותו, להכיר שמאתו יתב' באה להם הברכה, וממליכים את השי"ת על כל הטוב שהשפיע להם ואומרים ברוך אתה. ובמדבר וים אין שם הכרת כבודו יתברך, וכדאיתא במכילתא (בא) ובתנחומא (ויקרא)^קפדעיין לקמן פרשה זו אות מח ובהערה רלז שם., ושם נקרא השי"ת הו"א, וכענין דאיתא בזוה"ק (ויצא קנח:) אתה עלמא תתאה הוא עלמא עלאה. וכן הוא בכל פרט נפש אדם שהוא עולם קטן, בשעה שהוא בנייחא שלו ושאנן ומקבל עליו עול מלכות שמים בכל אשר יפנה, אז ישכיל ויצליח להראות לכל באי עולם הכבוד שמים שנמצא בכל דבר, וזה הוא כמו בישוב. אכן בשעה שהוא מוטרד בהסתר והעלם שמסתירים את היראה מלבו, זהו דומה לים שאין שם כבודו:

ואברהם אבינו ע"ה היה עוסק בתמידות בעבודת השי"ת, והשתדל להראות גלוי לכל, שאף במקומות הנעלמים ונסתרים נמצא כבוד השי"ת ועשה מהו"א רזא דאת"ה, לכן נאמר עליו אתה כהן. והוא, כי כהן היינו עובד ה', והוא היה כהן עובד, שאף במקום שהשי"ת נקרא שם ברזא דהו"א ונראה כמו שלא יחפוץ בעבודת האדם, אבל אברהם אבינו שהאיר שאף בימים ובמדבריות נמצא כבוד שמים, והמשיך חסד לעלמא תתאה, שאף שם יהיה ברזא דאת"ה כמו בישוב, וזהו שנאמר בו (וירא כב) ויקרא שם בשם ה' אל עולם שהוא מלשון העלם, כדאיתא במדרש (קהלת רבה ג) גם את העולם נתן בלבם, העלם כתיב, שהועלם מהם שם המפורש, ואף בההעלם האיר אברהם אבינו הכבוד שמים בשלימות וקרא בשם ה'. וזהו הראה אברהם אבינו בהצילו את לוט שנולדו ממנו שבבי בישי דירושלים ונעלמה מעין כל הכבוד שמים שנמצא בו. אכן הוא השליך את נפשו מנגד להלחם עם המלכים להציל ממות נפשו והאיר אף בו כבודו יתברך, שכן נולדו ממנו אח"ז שתי פרידות טובות. ולכן הקדים שם את ברכת אברהם לברכת ה' כענין דאיתא בש"ס (ב"ק צב:) חמרא למאריה וטיבותא לשקייה, שאף שעיקר הטובה הוא לשותה היין מ"מ אף לבעל היין מגיע טובה, שמבלעדו לא היה ניכר הטובה. וזה היה כוונת שם הצדיק, שאף שבאמת נמצא כבוד שמים בכל מקום בים ובמדבר וכדכתיב (ישעיהו מ״ג:ז׳) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, אבל מי גילה רז זה שעד עתה לא שזפתו עין בריה, הלא אברהם, לכן אמר ברוך אברם לאל עליון, שהוא חידש זאת בעולם להראות שאף במקום שנקרא השי"ת עליון, שהוא למעלה מתפיסת אדם, שאין שם ישוב, אף שם מלא כבוד ה' וצריך להחזיק לו טובה ולברכו מקודם^קפהלעיל פרשה זו אות יד [ד] ד"ה ואף פרשת ובהערה קד, קה שם.. ואומר עוד שם בזוה"ק (לך פז.) אל עליון כמד"א ה' אלהינו. והוא שהשי"ת מתנהג עם האדם בהדרגה בכדי שלא יופסד הכלי של ישראל, רק כפי שיוכלון שאת שפעת חסדי ה'^קפוכמבואר לעיל פרשה זו אות לא ובהערה קעז שם.. קונה שמים וארץ כדאמרינן מלך העולם, זה הוא ברכה שמברכין קודם כל הטובות, והוא שלא יזיק הטובה את הדעה של האדם שכן המלך חפץ בטובת עמו. וזה הוא קונה שמים וארץ, היינו שהשי"ת מתקן אותם תדיר, וכדאיתא בזוה"ק (ויגש רז.) כונן שמים בתבונה מאי כונן אלא כונן כל יומא ויומא וכו' הן שמים לא זכו בעיניו וכי סלקא דעתך דגריעותא הוא משמים אלא חשיבו הוא וכו'. והוא כי השמים מרמזים על גודל בהירות, וזה הוא קונה שמים וארץ כנגד מלך העולם, שהשי"ת מתקנם תדיר, שלא הרחיק את הבריאה מהבהירות שתהא לה כח פעולה בפני עצמה, אך תדיר מתקנם ומשגיח עליהם בהשגחה פרטית, קונה שמים וארץ^קפזעיין תפארת יוסף פ' האזינו ד"ה האזינו [ג]: כי שמים מרמזים על בהירות עד שאין ביכלתם לקבל שום לבוש מעוה"ז. כדאיתא בזוה"ק (ויקהל קצז.) שמים לא יכולין למסבל אפילו כגרעין חרדל מגופא דהאי עלמא. ועיין עוד לעיל פ' בראשית אות ד, ה.: