בית יעקב על התורה, וישלח ל״ח

ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך וגו' יעבר נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי וגו' עד אשר אבא אל אדני שעירה. הענין בזה הוא, כי זאת ידע עשו שהוא עם יעקב אחיו הם כלל כל העולם כולו, ויש להם כח להתחלק בינם את כל העולם, וזהו שאמר עשו ליעקב נסעה ונלכה ואלכה לנגדך, לחלק בינינו העולם הזה חלק כחלק. ואבינו יעקב לא נתרצה בזה, מאחר שכל הטובות שבזה העולם יחשבו למי שיקבל אותם בגבולו לאוכלי פגה, מפני שאין שום טובה בעוה"ז שתהיה בעתה ובזמנה, מפני שאין שום דבר ברור בשלימות, לזה מצדי אי אפשי בה, כי מדתי הוא שלא לקבל שום דבר בעולם שתצטרך עוד להתברר. (וכמש"נ בכמה מקומות באריכות)^קנועיין לעיל פרשה זו אות כט בהערה קמ שם, פרשת ויצא אות ח, לקמן פ' ויחי אות ז.:

יעבר נא אדני לפני עבדו. היינו, אתה אם תרצה לקבל כל הטובות מעוה"ז עשה והתפשט עצמך כטוב בעיניך, ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני, היינו מצדי אברר את עצמי לאט לאט ביגיע כפי אשר אתייגע כפי כחי, ולאיזה טובה שאוכל להגיע ולקנותה אחר הבירור שאברר את עצמי מקודם אבחר בה ואקחה בגבולי, אבל לא בגודל שטף וזרם לילך בדרכי חשך לא אור על סמך אשר אברר את עצמי אחר קבלת הטובה, לא אחפוץ בזה^קנזעיין מי השלוח ח"ב פרשת וישלח ד"ה וישלח [ב].:

עד אשר אבא אל אדני שעירה. היינו, שאייגע את עצמי כ"כ, עד שאברר כל הטובות ואקח אותם ברורים ונקיים, ואף הטובה היותר גדולה שאתה לוקח אותה בגודל שטף וזרם בחושך, אבל אני לא אבחר בטובה כזו, אך באור המאיר לעין ביגיעי אשר אתייגע לברר ולהאיר הטובה מקודם ואז אבחר ואחפוץ בה. ולכן נבא עובדיה הנביא (עובדיה א׳:כ״א) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, והוא שכל מי שיש לו דעת יראה שכל הטובות שביד ישראל נאים להם ולהם יאותו, מפני שהתייגעו את עצמם בכל כחם להתברר עד שיוכלו ליקח הטובה בגבולם. וכמו שאמר אאמו"ר זללה"ה (מי השלוח ח"ב סוכה (ה:) ד"ה וממאי) שלא נאמר נושעים אלא מושיעים שהש"י יאמר להם הושיעו את עצמם בגודל בירורם^קנחמבואר בהרבה מקומות בספרי רבוה"ק, עיין סוד ישרים ראש השנה אות נו: ונאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו' אמר אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה נושעים לא נאמר אלא מושיעים, לרמז בזה שיראה השי"ת לעתיד איך שישראל ע"י גודל סבלנות שסבלו בהסתר הגלות, כביכול הושיעו את עצמם. היינו כי מחמת זה שקבלו ישראל עליהם כ"כ סבלנות בעד כבוד שמים מאותם שנאמר עליהם ומושל בגוים, לפיכך קרבו להם את הישועה. וזה נחשב על ישראל שהם בעצמם פעלו את הישועה. עיין עוד לקמן פ' מקץ אות יז ד"ה שאני, בית יעקב שמות פרשת תשא אות א, תפארת יוסף מס' ברכות (יב:) ד"ה מזכירין, מס' יומא (פו:) ד"ה גדולה.. אבל לעשו אין שום שייכות להטובה שבידם. וזהו שאמר בלשון משפט, כי חוק הוא מה שאין מבינים בתפיסת השכל רק שכן נטבע בטבע חוק ולא יעבור, ומשפט מרמז שכולם יבינו שלישראל שייכת הטובה ונאה הוא להם, מאחר שמצדם נתייגעו בכל כחם בצמצומים ובסבלנות להבין הדרך ילכו בה, בכל אשר הפנו השכילו בדעת וחשבון לפלס מעגל רגליהם לכונן דרכם. שאני לעשו אין שום שייכות להטובה, מאחר שבחושך הלך בחושך שמו יכוסה שירד לאבדון לדרי דרין: