בית יעקב על התורה, וישלח כ״ד

ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו. ברש"י ז"ל מביא ע"ז שמתחלה לקח מעשר, ואח"כ שלח לו דורון מהמבורר שבידו בלי עירוב שום ספק. והוא, כי יש לפעמים השפעת טובה שאינה מבוררת כגון חוצפא כלפי שמיא דמהני כדאיתא בש"ס (סנהדרין קה.). אבל יעאע"ה היה לו השפעת טובה מבוררת, וממנה שלח מנחה לעשו. והוא מפני שמה שהוא מבורר לא מתאביד. ולזה דורות הראשונים לא רצו ליתן מהונם לחוץ, מפני שנתייראו אולי אין הדורון מבורר עוד בשלימות, אבל בדורותינו נתברר שאין לפחוד מזה, מאחר שנקבע בנו קדושת אבות ובטח לא יאבד מה שנתברר. וזהו שאמר יעקב, כי חנני אלהים וכי יש לי כל, שאף שעשו יטול ממנו המנחה, על כל זה הוא בטוח בה' שלא יחסר מאתו כלל מן הדורון, כי הש"י חנן אותו ברחמיו בזו המתנה בלי שום אתערותא דלתתא, ולזה אין להתיירא שמא יחסר מאתו הטובה הזו לעד ולא ישוב לקחתה עוד, מאחר שמבוררת הטובה בידו בלי שום עירוב מספיקות. וכי יש לי כל, היינו הטובה של שלימות נמצא בי. ובמדת השלום נכללו כל הטובות^קכגכמו שמבואר במי השלוח ח"ב פרשת ויחי ד"ה גד: כי כל הטובות וכח וגבורה נכלל בהתחברות ושלום ואחדות. ובתפארת יוסף פרשת נשא ד"ה וישם: כי כל זמן שיש עדיין מחלוקת ופירוד אצל ישראל אין הברכה עדיין בשלימות. וכדאיתא (סוף עוקצין) לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא שלום, וע"ז הוא הברכה של וישם לך שלום, שהשי"ת ישכין ביניכם אחדות ושלום ועי"ז יהיה הברכה בשלימות. וכן מבואר לקמן פרשת ויחי אות עד: כי בשלום ובאחדות נכללו כל הטובות. כמו בזמן המקדש שהיו ישראל באחדות, היה כל אחד מאיר לחבירו ממילא לא היה חסר להם כלום., (תענית כה.) מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק, כי בכל הטובות נמצא גם חסרון לבר ממדת השלום. והענין שנחשבה המנחה אחת לאחת בתורה הקדושה הוא, מפני שכל מה שהיה באבותינו בכח ואף כנקודה קטנה, נתפשטה לפועל אחר כמה דורות בהתפשטות ביותר. וכן מזו המנחה והדורון נסתעף כל מה שיתפשט מישראל לחוץ, ועתיד הקב"ה להחזיר לישראל על כל אשר סבלו, שאין שכחה לפניו מלזכור כל אשר סבלו בעולם, כל פרוטה ופרוטה תצטרף לחשבון גדול כמו שכתוב (ישעיה ח) ונוגשיך צדקה, וכמו שנדרש בש"ס (ב"ב ט:) על זה, שכל זה הוא מהסתעפות זו המנחה וכלול בה, ולכן שלח יעקב אבינו מן הבא בידו מעושר ומבורר שנתנה לו מהשי"ת, מפני שדבר מבורר יוחזר לנו בהכרח^קכדבית יעקב הכולל פרשת וישלח ד"ה וענין המנחה.: