בית יעקב על התורה, וישלח י״ד

ויירא יעקב מאד ויצר לו וגו'. במדרש (רבה וישלח עו) איתא, מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעוה"ז, וקודם זה אומר שם, עד כאן היו התנאים, כי כל דברי הקב"ה על תנאי הם. הענין בזה הוא, שאין במאמרי השי"ת פירוש מוגבל, שיאמר לך אדם עליו ראה זה הוא אמיתת פירוש הדבר ולא יסבלו הדברים פירוש אחר מכפי תפיסתו, אל ידמה האדם בנפשו שכן יקום, כי דברי השי"ת חיים וקיימים ובמעט רגע יוכל להשתנות הפירוש מאותן הדברים עצמן, שקודם זה היה נראה לאדם פרוש הדברים בלי שום השתנות רק כמו שלמד בהם, ואחר רגע יראה האדם בעצמו שאין באופן לפרש כפי שלמד בהם מקודם וכן לעולם. ולזה הוא שורש האמונה, שלא יאמר האדם שדבר זה אי אפשר להיות, מפני שאצל הש"י לא שייך לומר כן, שאצלו ית' הכל יכול להיות ולא יפלא ממנו דבר. ויותר מזה שיוכל ליתן בדעת האדם שיבין אחר כן היפך ממה שהבין מקודם, בחשבו על הדבר שאי אפשר להשתנות, ואחר כן ברצונו יתברך יבין גם האדם היפך מזה, וישיג בתפיסת שכלו, ולא כמו שהיה בדעתו מקודם אלא כמו שהוא עתה. וכמו בעקידת יצחק, שאמר השי"ת לאברהם אבינו שיעלהו לעולה, וכפי תפיסת שכל אדם הוא הפירוש שיעלו עולה כליל לה' כדין עולה. ואחר זה הראה השי"ת והאיר בתפיסתו שפירוש הדברים הוא רק להעלהו וכיון דאסקיתיה אחתיה^צבלעיל פרשה זו אות ג ד"ה ובאמת ובהערה כד שם.. וכל זה הוא מפני שדברי השי"ת חיים ונובעים תמיד ממקור החיים, כמו שאדם חי ישתנו מחשבותיו בכל רגע ורגע. ולזה אין לצדיקים הבטחה בעוה"ז, מאחר שאי אפשר להגיע ולעמוד על אמיתת בירור פירוש הדבר ואולי ישתנה הפירוש, לכן צריך האדם לעבוד את ה' ביראה תמיד, ויתפלל לה' שיעזור לו ואל יסמוך על הנס, כי אף אם יעשו לו נס ינכו לו מזכויותיו כדאיתא בש"ס (שבת לב:) והוא שבכחו ית' לברר פירוש דבר היפך מכפי תפיסת אדם ואף בפעולה שכבר נעשה^צגמבואר בשער האמונה – פתיחה לבית יעקב דף קכו: וזהו דאיתא (ברכות ד') שנתיירא יעקב אבינו שמא יגרום החטא, שאף שהבטיח לו הקב"ה, אבל דברי הקב"ה אינם כדברי בשר ודם, שבשר ודם מכיון שמוציא דבריו מפיו שוב אינם בידו וכשירצה לשנות רצונו צריך לשנות דבריו, ואצל הש"י כשם שאין בו שינוי רצון כנ"ל, כן גם דבריו חיים וקיימים, וכפי מעשה האדם כן יראה בדברי הש"י, אם ייטיב מעשיו יראה שדברי הש"י הם לטובתו וכן להיפך.:

וזהו הוא החילוק בין החיים מעוה"ז לבין החיים מעוה"ב. החיים מעוה"ב הוא מה שלא ישתנה עוד שכן יקום, והחיים מעוה"ז הוא מה שיכול להשתנות ולהתהפך מרגע אל רגע. ולכן נקרא עוה"ז עלמא דספיקא, ואילנא דספיקא שולט בה מעורב טוב ורע, שהאדם כל ימי חיי הבלו הוא תמיד בספק וביראה. וכביכול השי"ת העמיד לעצמו גוון ספק בעוה"ז, וכמו שמצינו כמה פעמים כאילו ידבר רק משפה ולחוץ ולא מעומק, וכדאיתא (מגילה יב) הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים, והיינו דכתיב (איכה ג) כי לא ענה מלבו^צדביאור בעניין בבית יעקב ויקרא פרשת צו אות כה עיי"ש.. וכדאיתא גם כן בש"ס (סנהדרין קה.) אפילו חוצפא כלפי שמיא מהני, והוא אם אדם יצמצם את עצמו מעט על הגוון ויבטל רצונו לפני רצון השי"ת רק על הלבוש ולא מעומק רצון הלב, עכ"ז יענהו השי"ת, אכן העניה הוא גם כן רק מבתר כתפא ולא מעומק הרצון, וכן הוא כל הנהגת עלמא דין. וכדאיתא בזוה"ק חקת (דף קפד.) אלין דלא ידעי עיקרא דעובדא כולי האי אלא סידורא בעלמא ולא יתיר משכין עלייהו משיכו דבתר כתפוי דקב"ה. וזהו כונת המדרש (רבה וישלח עו) אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק. הא לעשו לא. אלא הבוחר בדרכיהם והעושה כמעשיהם אני מתקיים עליו. מי שאינו בוחר בדרכיהם ואינו עושה כמעשיהם איני מתקיים עליו. כי באמת אף עשו היה בטוח על מעשי אבותיו, כדכתיב (עובדיה א׳:ג׳) שוכני בחגוי סלע מרום שבתו אומר בלבו מי יורידני ארץ. וע"ז אומר השי"ת, אמת שיש להם על מה שיסמוכו, אכן רק העושה כמעשיהם, והוא מי שירצה לירש כח האבות, מוכרח גם הוא להיות כמוהם ולילך בעקבותיהם מהמקור, מראשית העבודה שהם עבדו את ה' ביראה, כדכתיב בהו ארץ מגוריהם, ואחר כך הסכים השי"ת עליהם וייחד שמו עליהם^צהלעיל פרשת תולדות אות יז בסופו.. שאני אם ירצה אדם לירש הכח שלהם מסופא דדרגא דלהון ולא מהמקור, לזה יראה השי"ת שרק ביצחק יקרא זרע ולא כל יצחק, כי דבריו חיים וקיימים ויוכלו להאיר פנים לכל צד כפי שירצה השי"ת^צוענין עשו מבואר רבות בספרי רבוה"ק ונביא כאן קומץ מדבריהם הקדושים: איתא בבית יעקב שמות פרשת בשלח אות קז ד"ה ולהבין וז"ל : ולהבין האיך שיצחק ורבקה צדיקים כמותם, יצא מהם דבר רע כעשו זה, ודאי שיצחק ורבקה לא הולידו רע ח"ו, כי הניחו בו כוונה טובה. אכן הנקודה הראשונה שהולידו התולדה שלו כמו שהם הולידו אותו וכמו שיצא מבטן אמו, זה בודאי היה טוב. אכן מה שנתגדל ונתפשט התולדה מצדו מעצמו וכו' זה הוא רע גמור וכו' והוא התפשט זאת המדה, ונתלבש בהסתעפות לבושים זרים, מה שעשו הוסיף מעצמו, אז נעשה רע גמור. ושם אות קיב אומר: שעמלק ג"כ אומר שהוא במקום גבוה דבוק, ואינם צריכים לעבודה שנולדים מיצחק ומרבקה, כמש"כ (עובדיה א׳:ג׳) שוכני בחגוי סלע מרום שבתו אומר בלבו מי יורידני ארץ. וכן בתפארת יוסף פרשת זכור ד"ה זכור: כן הכא נמי לא שייך לומר שעשו הרשע יש לו חלק מעט מאורו של יצחק אבינו, מאחר שחטא נגד אבותיו, ועשה ממש ההיפך ממעשיהם. לכן אין לו שום התיחסות לחיים של יצחק אבינו. וזה שמסיים המדרש, בשעה שיצא מבטן אמו חתך עיקר מיתרין שלה כדי שלא תלד, והיינו שנטל עם עצמו כל כח ההולדה, שלא יהיה לו חלק בהם, שלא נשאר כלום אצל יצחק ורבקה ממנו. וזה הוא הענין ממלחמת עמלק שעליו אמר הכתוב (עובדיה א׳:ג׳) שוכני בחגוי סלע מרום שבתו אומר בלבו מי יורידני ארץ. וכמו שביאר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה שזה הוא כל התקיפות שלו, שיש לו חלק בקדושת אבות, מאחר שבא משני צדיקים מיצחק ורבקה, והולך ומתפשט עצמו בכל מזימת לבו על סמך התקיפות הזה. ועיין עוד בזה במי השלוח ח"א פ' וישלח ד"ה ואלה, סוד ישרים פ' זכור אות טו, יט, פורים אות ח ד"ה והנה, ועיין עוד כאן בספרנו פ' תולדות אות נא, פ' ויצא אות סט, פ' וישב אות א' ד"ה והתגלות, אות ד' ד"ה תחת ישמעאל, ח', יז.. ומזה נתיירא אף יעקב אבינו, כי מי ידע מה ילד יום, מאחר שאין לסמוך על ההבטחה בעוה"ז שכן יקום כפי שילמד פירוש הדברים בתפיסת שכלו. כי אם היה בכח אדם לסמוך בעוה"ז שהבירור הוא רק כפי הבנת אדם ותפיסתו, אם כן מה בין עלמא דין לעלמא דאתי, כי זהו עצמו נקרא עלמא דאתי מה שהוא אחר הבירור שלא ישתנה עוד, והוא בלי שום עירוב ספק שכן יקום לעד: