בית יעקב על התורה, וירא מ״ז

ויאמר אברהם אנכי אשבע וגו'. הנה מזה נראה, כי היה למשא עליו כריתת הברית עם אבימלך, אם כי הוא היה מחסידי אומות העולם. אבל הענין בזה הוא, כי אאע"ה עיניו למרחוק יביטו, ובידעו היטב כי כריתת הברית הוא על שלשה דורות, ובהיות על זה האופן הוא כבר נקרא קביעות (כמבואר בפ' בחקותי)^קנוענין שלושה דורות נתבאר בבית יעקב ויקרא פרשת בחקתי אות נו: כי מצינו באאע"ה שאמרו במדרש (ויקרא רבה יא) כיון שבא בחסידות הקב"ה בא עמו בחסידות וכו' בשעה שנתברר על עסקיו הקב"ה בירר לו עסקיו וכו', אימתי נתברר על עסקיו בשעה שאמר במה אדע כי אירשנה מה כתיב תמן ידוע תדע כי גר יהיה זרעך. ולא זכה לא הוא ולא זרעו, רק אחר היותם שלשה דורות במצרים צירוף אחר צירוף, ועד אז לא טעמו שום טובה, ורק דור רביעי זכו לקבלת התורה. ועיין עוד בעניין שלושה דורות בתפארת יוסף פרשת ויקרא ד"ה אדם, חג השבועות ד"ה בחודש [א], [ב], ד"ה דרש., לכן היה ירא מאד שמא יצמח מזה שיוכלו להרע לו בכח כריתת הברית הזה אחרי כן. אבל גם זאת שקל במאזני צדק, כי שורת הדין הוא אשר מי שהוא בא להתקרב אסור לדחותו ולהרחיקו, וכדאיתא במדרש רבה (יתרו כז) אני הוא המקרב ולא המרחק, לכן אמר אנכי אשבע, וכונתו בזה הוא, אנכי אעשה את שלי כפי מה שהוא שורת הדין, הבא להתקרב מקרבין אותו, והשי"ת יגמור בעדי לטוב שלא יוכלו להרע לי בזה הכח, ובטח בה' כי הוא יגלגל הדבר שלא יתקיים כריתת הברית אלא כל זמן שייטיבו דרכם, וידעו שאברהם הוא השורש בעולם, ואז בטח לא ירעו לזרעו, אבל אם יעזבו הדעה הזאת אז יפרו המה הברית מצדם מקודם. וכמו שכן היה באמת, שהמה הפרו הברית בראשונה, וכמו שמבואר במדרש רבה (ויצא פ' עד) ובמדרש שוחר טוב (מזמור ס)^קנזמבואר בסוד ישרים ראש השנה אות ע: כי אבימלך היה מפציר באאע"ה שיכרות עמו ברית, כי אמר לו אלהים עמך בכל אשר אתה עושה, ומזה מוכח שהשי"ת הוא דרכו להיטיב לכל מי שמתנהג כמוך, ע"כ רצה לכרות עמו ברית. לכן היה אאע"ה מוכרח לכרות עמו ברית, שאל"כ היה נראה כצרות עין, וזה הצר לו מאד. ולדחותו בזה, שיאמר לו כמו שהוא באמת, שיש הבדל גדול ביניהם, בהפנימיות של עומק לבבם, ג"כ לא יתכן, מאחר שאינו ניכר זה ההבדל על הגוון כי אם בפנימיות, א"כ מאן מפיס. ע"כ השיב לו אאע"ה אנכי אשבע וכו', היינו אני מצידי אכרות עמך ברית, רק אתה תראה שלא יהיה מצדך מניעה מלקבל זה הברית וכו'. עיי"ש כל העניין.: