בית אהרן, דרושים על התורה ומועדים, מר' אהרן מקארלין, ספר ויקרא, אמור

אמור אל הכהנים בני אהרן. איתא במדרש. זש"ה אמרות י"י אמרות טהורות. כל האזהרות שהזהיר הקב"ה את ישראל הכל הוא בשביל קדושתן וטהרתן של ישראל ע"כ לשון המדרש:

ונוכל לומר. כתיב וטהרו וקדשו. ופרש"י וטהרו ממה שעבר וקדשו על להבא. כי באמת כל התורה כולה שנתן לנו הקב"ה הכל הוא לטהר אותנו. היינו מצות ל"ת העיקר שלא לעבור על רצונו של הקב"ה ולא לעשות ח"ו היפך רצונו ולא לטמא א"ע רק לנקות עצמו מכל חטא. והמצות עשה שציונו הקב"ה הוא כדי לקבל הקדושה ע"י המצות. ובאמת איתא כ"מ שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה. הפי' הקדושה באה מגדר ערוה כי ישב אדם ולא עבר עבירה נחשב לו כאילו עשה מצוה. נמצא שיש בשניהם הן במ"ע הן במצות ל"ת טהרה וקדושה. וזהו אמרות י"י אמרות טהורות. היינו שבכל אמירה ואמירה של הקב"ה יש שני אמרות של טהרה וקדושה. היינו מצות ל"ת היא טהרה ויש בהם ג"כ קדושה. כמו שדברנו ישב ולא עבר עבירה כאילו עשה מצוה ונתקדש בו. ומ"ע נקרא קדושה ונקרא ג"כ טהרה שנטהרים בו. והראיה מהספירה שכתוב בו מזוקק שבעתים שהיא הספירה הוא מ"ע ואנו אומרים כדי לטהרינו מקליפותינו ומטומאותינו. כי צריך לתקן כל המדות וצריך למימני יומי ושבועי. כי יש מדות כללות ומדות פרטות וצריך לטהר המדות ממה שעבר ולקדש כל המדות לטובה לרצון השי"ת:

לנפש לא יטמא בעמיו. לשון גחלים עוממות. דהיינו שלא יקרר אצלו אהבת הבורא בשביל רצונות של עולם הזה. כי נפש הוא לשון רצון:

וכי תזבחו זבח תודה לי"י לרצונכם תזבחוהו כו'. איתא במדרש לע"ל יהיו כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינה בטלה לעולם. וכן ההודאות יהיו בטלים והודאות תודה אינה בטלה לעולם. עכ"ל המדרש:

הנה כתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. נ' פלאות. כי כתיב וספרתם לכם וגו' עד תספרו חמשים יום. היינו שתספרו עצמיכם לחמשים יום כי משם נלקחה החירות כמו שאמרנו כבר בפסח שבשעת בריאת העולם היה חידוש העולם בגשמיות ובלי שום אתערותא דלתתא כי עדיין לא היה אז שום בריה בעולם. וביצ"מ היה חידוש העולם ברוחניות אצל ישראל והיה ג"כ בלי שום אתערותא דלתתא רק הקב"ה בעצמו האיר להם מעולם החירות ויצאו ממצרים ואח"כ לקח הקב"ה אותה הבחינה מהם וצוום לספור ספירה בכדי שיספרו מ"ט יום ויבואו בעצמם לאותה הבחינה לשער החמשים שערי בינה בכדי שיוכלו לקבל את התורה. ואי"ה לע"ל ישיגו אותה הבחינה בעצמה ג"כ שנאמר כימי צאתך מארמ"ץ אראנו נ"פלאות ובתודה כתיב זובח תודה יכבדנני בשני נונין והוא ענין אחד. היינו התודה שהביאו ושיביאו אי"ה לע"ל כי תודה ג"כ ענין חירות כי תודה מביאים אותם הכתובים בענין ארבעה צריכין להודות שנעשה חירות מהצרה שהיתה להם ע"כ אינה בטלה לע"ל כי שאר כל הקרבנות באים על חטא. ואי"ה לע"ל לא יהיה שום חטא ויצה"ר בעולם רק יהיה חירות מיצה"ר. ויהיה אז רק קרבן תודה בשביל הודאות נסיו ונפלאותיו וזהו במעשה. וצריך להיות ג"כ בדיבור. כי בקרבן מביאים כל החלקים ד' צ' ח' מ' הכל לי"י וצריך להיות גם האדם כל החלקים לי"י עובדא ומלולא לרעותא דלבא ע"כ יש גם הודאות תודה וז"ש המדרש שהודאת תודה אינה בטלה לעולם. כי יש כמה מיני הודאות כל הזובח יצרו כאלו הקריב תודה וזה נקרא הודאה מן עצבות. אבל הודאות תודה נקרא שמודים בשביל הטובות שעשה השי"ת עם האדם בבל עת ורגע והוא בשמחה וזו ההודאה אינה בטלה לעולם. ובאמת הוא תמוה מה שייכות קרבן תודה לזובח יצרו רק האמת כי תודה הוא ענין חירות. וכשהאדם מכיר בכל יום נסים ונפלאות שעושה הש"י עם האדם בכל עת ורגע אזי הוא אוהב להש"י וכשהוא אוהב הוא שמח וכשהוא שמח הוא אוהב וכשהוא אוהב לי"י הוא ירא מי"י וזובח יצרו ונעשה בן חורין:

עוד נוכל לומר. על מה שאמר המדרש הנ"ל על הפסוק וכי תזבחו זבח תודה לי"י וכו'. לעתיד לבא כל הקרבנות כו' כי הנה בעת קריאת הסדרה שמו"ת הוקשה לי מה זה שכתוב אח"כ ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך ב"י. וכי במה שמחשב מחשבת פיגול על הקרבן בזה הוא מחלל ח"ו שם קדשו יותר מכל עבירות ח"ו שלא כתיב עליהם חילול שם קדשו. ונוכל לומר ע"פ מדרש הנ"ל. כי זה אנו אומרים תמיד לע"ל הוא הפירוש מה שעתיד לבא בכל דור ובכל יום ויום. כי יש עוה"ב פי' שכבר בא. ולע"ל פי' שעתיד לבא בכל יום ויום. כי הצדיקים שבכל דור ודור הם בחינת משיח. היינו שכל צדיק וצדיק מתקן את הבחינה שלו עד שיתוקן לגמרי ואז יבא משיח צדקנו. ולאו דווקא צדיקים רק אפילו כל איש ישראל יש בו ג"כ בחינת משיח ויראה לתקן הבחינה שלו ועי"ז יתקרב ביאת משיחנו. והיכי תמצא. לזה צריך כל אחד להשליך מעליו תאוות רעות ומדות רעות רח"ל ולזבוח יצרו בכל יום להיות סור מרע ואח"כ ועשה טוב. והעיקר שימסור נפשו בכל יום כי זהו שלימות הנפש מס"נ. לזאת אמר המדרש. כל הקרבנות יהיה בטלין. כי קרבן בא על חטא ואפי' קרבן עולה איתא ג"כ שבא על הרהור הלב. וצריך האדם לראות לבטל מאתו כל המחשבות רעות ח"ו רק להביא קרבן תודה שאינו בא על שום חטא רק הוא שלימות הגמור שזה נקרא ונקדשתי בתוך ב"י. ולזה היה מביא עם התודה חלת חמץ. כי אחר שמוסר נפשו בשלימות הגמור היה יכול להעלות כל חמץ ובשם אין שום חמץ. וזהו הטעם שמביאים בשתי הלחם גם כן חמץ:

וזהו שפי' רש"י לרצונכם תחילת זביחתכם תראו שיהיה הרצונות שלכם בשלימות שלא יהיה בכם ח"ו שום שינוי רצון שזה נקרא חלול שם קדשו. ולקשר את הכל לרצון לפני י"י. וכמו ששמעתי מאאמו"ר זצוק"ל. בעת שתעלה רצון מאת הבורא ב"ה וד"ל. ולזה נקרא מס"נ ולא מסירת הגוף. כי העיקר צריך למסור נפשו. היינו לקשר רצונו לרצון הבורא ברוך הוא:

וזהו דאיתא במדרש. אם אדם משמר מצות הקב"ה משמר הגוף שיש בו רמ"ח איברים כנגד רמ"ח מ"ע. משל לאחד שהיה לו כרם ביהודה ואחד היה לו כרם בגליל אמר אחד לחבירו שמור לי בתחומך ואני אשמור לך בתחומי:

כי העיקר העבודה הוא לייחד כל העולמות. ושיהיה העבודה כמו שדברנו לרצונכם רצון האדם ורצון הבורא ב"ה. וזהו העבודה העתידה לבא בכל דור ודור. היינו שצריך לעבוד אותו במס"נ. וצריך האדם למסור כחו להקב"ה ולקבל החיות של מעלה. וקוי י"י יחליפו כח היינו שמוסרים כחם לי"י ומקבלים הכח של הקב"ה היינו החיות מן השמים. וזהו ההודאה שהיא השלימות שאינה בטלה לעולם. והבן:

פעם אחת ביקש בעה"ב אחד את הרב הצדיק הקדוש רש"ק זצוק"ל שילך למחר לביתו. והשיב לו שוטה הלא צריך היום להתפלל ערבית ולקרות ק"ש שהיא מס"נ. ואח"כ השינה ולמחר צריך להתפלל. ויש בהתפלה כמה עולמות עד שבאים לק"ש ואח"כ נפילת אפים שהיא ג"כ מס"נ. ושמא יתן הקב"ה שימולא לי רצוני. ואתה רוצה שאבטיח לך לילך לביתך מחר. כללו של דבר שצריך האדם לבטל ממנו כל התאוות רעות והמדות רעות רח"ל רק לראות שיקודש על ידו שם שמים. וזהו ונקדשתי בתוך ב"י. ומפורש בסידור של האריז"ל. הכוונות על פסוק דעו כי י"י הוא אלקים הוא עשנו ולא אנחנו. ויש בזה התיבה קרי וכתיב. כי הכתיב לא באל"ף והקרי לו בוא"ו. כי צריך לבטל כל כחות הגוף להשי"ת וזהו לא בא'. לו בוא"ו שצריך לעשות אי"ן מי"ש ולהדבק בו יתברך. וכתוב בכוונות לו אנחנו משלימים את הנפש. היינו ראשית צריך להשלים הנפש במצות ומעשים טובים בכדי לחזור לעתיד למקורו בנפש שלם. זהו ראשית שלימות הנפש על פי פשוט. רק עיקר הפי' הוא ולו אנחנו משלימים את הנפש שאנחנו משלימים ומוסרים את נפשנו במס"נ על קדושת שמו יתברך. זהו עיקר השלמת הנפש. וזהו בכוונת מזמור לתודה:

בליל ש"ק פ' אמור על מדרש. אמרות י"י אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים:

אמר בעליל לארץ. כל עניני ארציות. מזוקק שבעתים ז' פעמים ז'. וזהו ענין הספירה. כל עניני הספירה נצרף ומזוקק ע"י עניני ארציות. ואמר כי ענין הספירה בכל יום הוא ע"ד ואופן יצ"מ. כי אז בליל פסח האיר להם בבת אחת בלי הדרגה. ואז היה חידוש העולם ברוחניות ובגשמיות ואח"כ התחילו לילך בהדרגה עד שהגיעו לעת קבלת התורה. וזהו ענין הספירה. וכל יום מהספירה הוא ענין יצ"מ שאז היה ענין חידוש העולם ברוחניות. כי האלקים עשה את האדם ישר. הן אדם והן כל הבחינות ד' צ' ח' מ' הכל היה ע"צ השלימות ואח"כ עלה במחשבה שיתוקן הכל ע"י מעשה התחתונים:

עוד אמר. מחמת שזו הפרשה מדברת מעניני טומאות ע"כ אומר המדרש אמרות י"י אמרות טהורות. שיש בפרשה זו כל החיות והטהרות ורפואות ותחיית המתים הכל נכלל בו:

ועוד אמר. אמרות י"י. כשאומר בר ישראל אמרותיו של השי"ת. אמרות טהורות. צריך שיהיו טהורות בלי מחשבה זרות. כסף צרוף. שיהיה מצורף ונקי. בעליל לארץ. בעלי"ל ל' פועל ומעללים. פי' שלא יבלבל אותו שום דבר ארציות שלא יהיה שום שינוי מחמת העתים של העולם. מזוקק שבעתים. כי כל הדברים הוא עד מ"ט. יש מ"ט פנים טהור ויש מ"ט פנים טמא כדי לברר אותם. לכך צריך לברר כל יום וכל מדה מהספירות כדי לבא לתכלית השלימות. עוד אמר. אמרות י"י כשאומרים לשם י"י. אלו אמרות טהורות הם:

אמור ואמרת. להזהיר גדולים על הקטנים. פי' להזהיר להאיר גדולים ע"י מעשה הקטנים כנ"ל. בחכמה פותח שערים. הפשוט כי ע"י החכמה נפתחים שערי הקדושה והטוב. ועוד כי ע"י החכמה נפתחו השערים דסט"א החמשים שערי טומאה שננעלו על ישראל במצרים. ובתבונה משנה עתים. ע"י התבונה משנה העתים מרעה לטובה:

וכי תזבחו זבח תודה לי"י לרצונכם תזבחו. היינו שני רצונות הרצון שלכם והרצון שלמעלה לקשר רצונו לרצון הפשוט כביכול. את שם קדשי ונקדשתי. בשעה שאתם מזכירין את שם קדשי. ונקדשתי. שתזכירו אותו בקדושה:

שור או כשב או עז כי יולד. איתא במדרש. הן אתם מאין ופעלכם מאפע. הן אחת בל' יון. אחת אתם לי משבעים אומות שיש בעולם. מאין שנאמר וכל הגוים כאין נגדו. ופעלכם מאפע. כל הישועות שעתיד הקב"ה להושיע את ישראל הכל בשביל פועה אחת שפעיתם בסיני ואמרתם נעשה ונשמע. תועבה יבחר בכם. אותה תועבה עצמה שתעבתם ועשיתם עגל וכו'. עכשיו יבחר בכם. על ידו. ותקריבו לפני קרבן ממנו. שור או כשב או עז כי יולד כו' עכ"ל:

פתח ואמר. ה"ן אתם. כשתהיה אתם באגודה אחת. מאי"ן. אזי תקבלו חיות מאי"ן. מה שהיא בחינת אי"ן. א"א מו"ר זצוק"ל אמר. אי"ן מזל לישראל: האי"ן הוא המזל של ישראל. וממילא כשתהיו ה"ן. ומאי"ן. ופעלכ"ם. שתפעלו עם העשיה. וגם מאפ"ע. היינו עם הדיבור. כשתהיה מיוחדים עם כל הנ"ל. שעובדים את י"י בכולם. אז תועב"ה יבחר בכם. יתוקן כל התועבות כי תיכף כשבא אל האי"ן אזי נתקן כל התועבות ונעשה מהם זכיות. כי אמרתי בימים טובים ע"פ שתה עונותינו לנגדך עלומנ"ו למאור פניך. עלומנ"ו ל' נעורינו. שתה למאור פניך. כי כשבא למאור פניך נעשה מזה כל הטובות לישראל. רק אימתי הוא כשעושים תשובה מקודם ונעשה מזה כל הטובות. כי בר"ה אומרים ג"כ באור פניך יהלכון:

עוד נוכל לומר על המדרש הנ"ל בזה האופן. ה"ן הוא ל' אחת. עכ"ז כיון שבא לכלל מספר הוא בחינת יש ומקבל מאי"ן וישראל מקבלים ג"כ מאי"ן אי"ן מזל לישראל. כי החכמה מאי"ן תמצא. וזהו הן אתם מאי"ן. כי צדיקים עושים י"ש מאי"ן ואי"ן מי"ש ומייחדים כל העולם כולו לרצונו הפשוט. ופעלכם מאפע. היינו ע"י מה עושים הצדיקים כפי מה שדברנו. מאפ"ע. היינו ל' דיבור. ע"י הדיבורים של צדיקים שמדברים ומקשרים כל העולמות. תועבה יבחר בכם היינו שאתם צריכים לבחור כל המדות טובות מן תועבה כי צריך כל אדם לראות איך שהיצה"ר בוער בקרבו רח"ל. וצריך לראות איך שהיצה"ר מעורר אצלו אהבה לתאוות רעות. וצריך להשליך זאת ולקבל אהבתו ויראתו של הקב"ה ללכת בדרכיו ולדבקה בו. וצריך להפוך כל הדברים רעים ולהעלות הכל להשי"ת כי בכל דבר יש טוב ורע. וכשמבטל תאוות ואהבות רעות ישאר רק טוב. וזהו שמביא המדרש ע"פ פסוק זה שור או כשב או עז כי יולד כי לכאורה הוא תמוה שנקרא בל' שור תיכף אחר הלידה. רק משום דכתיב פני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל כו'. ואיתא במדרש. שור זה אברהם כשב. זה יצחק. עז זה יעקב. וצריך לקשר כל העולמות ולראות תמיד להמתיק השמאל שיהיה בכל יום כי יולד כקטן שנולד. וזש"ה והי' שבעת ימים תחת אמו. כי צריך כל אדם לקיים כמו שדברנו לבטל ממנו כל אהבת עוה"ז. ומהיצה"ר יעשה יצ"ט ולהעלות הכל לאהבת י"י ולייחד המדות שהם נקראים שבעת ימים. ומיום השמיני והלאה שבא לעולם החירות ירצה לקרבן אשה לי"י:

עוד איתא במדרש. שור או כשב או עז כי יולד כו' שור זה אברהם. שנאמר ואל הבקר רץ אברהם עז זה יצחק שקרב תמורתו איל. או כשב זה יעקב כו' ע"ש ועוד איתא במדרש. צדקתך כהררי אל כו':

אמר כי הררי אל. אלו האבות. כמאמרם אין הרים אלא אבות. ואעפ"י שהאבות רמוזים כאו"א לפי בחינתו אברהם מדת חסד. יצחק מדת גבורה. יעקב מדת התפארת. תתן אמת ליעקב. אעפ"כ כלם נוטים לצד החסד לכך כתיב כהררי אל. כי אל הוא מדת החסד וזהו מאמר המדרש. שור או כשב או עז כי יולד. שור זה אברהם כו':

והיה שבעת ימים תחת אמו. כל הבחינות השבעת ימים יהיה תחת אמו. והמ"י:

עוד איתא במדרש. שור או כשב או עז כי יולד. זש"ה אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי. אין הרים אלא אבות מה הרים הללו נזרעים ועושים פירות כך מעשיהם של צדיקים כו' ע"ש:

דיבר הרבה מזה. כי עיקר השתלשלות העולמות היה בשביל האבות. היינו לגלות מדותיהם. והם פרסמו כ"א מדה שלו בעולם. אברהם מדת החסד. יצחק מדת היראה. יעקב מדת הרחמנות. וזהו אשא עיני אל ההרים אלו האבות כי מה הרים עיקר התגלות שלהן כשעושין פירות כך עיקר היגיעה לעשות פירות בזה העולם ולגלות מדותיהם. מאי"ן יבא עזרי. מבחינת אי"ן. דיבר בזה הרבה. וזהו שור הוא בחינת אברהם שנקרא שור. כשב הוא בחינת יעקב והכשבים הפריד יעקב. עז זה יצחק. והיה שבעת ימים תחת אמו. כל השבעת ימים יהיה תחת אמו ומיום השמיני שהוא על השבעה והלאה ירצה כו'. ולכך פרשה זו נאמרה קודם פרשת המועדות. כי המועדות הם כולם נגד האבות לגלות את מדותיהם לכל אחד מדה שלו כידוע. פסח כנגד אברהם וכו' כמו"ש לעיל. ואח"כ דיבר מפ' תודה כי עיקר הכל הוא ההודיה:

וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה כו'. אמר וספרתם ל' ספיר. פי' שתאירו ותזהירו את הלכ"ם. העצמיות שלכם. ממחרת השבת. ע"י הארת השבת או יו"ט. מיום הביאכם את עומר התנופה. עומר הוא עשירית האיפה. ל' איפה איה פ"ה וכן תנופ"ה תנ"ו פ"ה. והרמז הוא כי הכל בא לתקן בחי' פה. כל העובדות והדיבורים והמחשבות להעלותם למעלה ולהאירם. ועמ"ר בגימטריא י"ש. כל ישראל י"ש להם חלק לעוה"ב. הי"ש הוא להם חלק לעוה"ב. ומהו הי"ש. כל מה שיש בעולם שצריך להכניס בהם העבדות ולהעלותם למקומם הרמתה. ואמר בשם אביו נבג"מ. נחלה לישראל עבדו. היינו נחלה לישראל העבדות. וי"ש הוא ר"ת י"ראת ש"מם. וזהו להנחיל אוהבי י"ש. היינו העובדים בבחינת אהבה להנחיל אותם הי"ש. ואוצרותיהם אמלא. כי הי"ש הוא אוצר טוב להחזיק בו כל טוב וכמאמרם ז"ל משל לאחד שהיה לו כור חטים כו' א"ל יש לך כלי להחזיק אותם כו' ואם לאו כו'. כך והיה אמונת עתיך כו' יראת י"י הוא אוצרו. ולכך כתיב ואוצרותיהם אמלא ל' רבים שני בחינות אוצר. הא' להחזיק בו כל העובדות והדיבורים והמחשבות שלו ולהעלותם למעלה למעלה. והב' הוא אוצר טוב. להחזיק בו את כל ההשפעות וברכות וטובות וישועות ונחמות מלמעלה למטה הכל הוא ע"י הי"ש הוא הנפת העמ"ר. והעמר עשירית האיפה. העשירי הוא קודש בכל מקום. ועוד כי עשירי הוא יו"ד. והיו"ד הוא קדוש. שאעפ"י שאין בו שום התחלקות כי הוא נקודה. בו נכלל הכל כדכתיב אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים. אני ראשון ביו"ד שלמעלה מן האל"ף ?. ואני אחרון ביו"ד שלמטה מן האל"ף ?. ומבלעדי אין אלקים. הוא הוא"ו שבאמצע האל"ף ? המתחלק לשניהם. ועוד אני ראשון הוא האל"ף. ואני אחרון הוא התי"ו. ומבלעדי אין אלקים הוא המ"ם שבאמצע הא"ב. נמצא כי הכל הוא הי"ש והקב"ה ברא העולם י"ש מאי"ן כי מאי"ן המוחלט ברא כל דבר שיש בעולם. ואנו צריכין לעשות אי"ן מי"ש כי עיקר העבודה לעשות מכל י"ש שבעולם בחינת אי"ן. כי א"א לברר וללבן ולהאיר א"ע והעובדות והמחשבות שיוכלו לעלות למעלה כ"א לעשות מכל הגשמיות אי"ן ולנתק א"ע מכל דבר רע. כי העולמות העליונים אין סובלים דבר גשמי אפילו כגרגיר חרדל. וע"י מה יוכלו להניף את העומר כנ"ל ע"י שבע שבתות תמימות תהינה שיראה שיהיו כל השבע שבתות תמימות שיתקן כל מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו בכל הבחינות. שכל יום מימי הספירה אינו דומה לחבירו. עד ממחרת השבת השביעית תספר"ו וגו' ר"ל תאירו ותזהירו החמשים ואז יוכל להכין את עצמו לקבלת התורה:

עוד אמר. וספרת"ם לכם. שתאירו ותצהירו את הלכ"ם. לכ"ם נקרא הדברים הגשמיים של זה העולם כמאמר חציו לי"י וחציו לכ"ם. צריכין לראות להאיר. ועוד לכם לעצמכם. שתספרו לעצמיכם. כי העצם של ישראל הוא גבוה מאוד חלק אלוק ממעל. וצריך לראות לילך לעצמו כמו שכתוב לך ל"ך. כי בר ישראל צריך לילך לעצמו כי זהו כל התכלית. והבן:

עוד אמר. וספרתם לכם כו' מיום הביאכם את עומר התנופה. תנופה הוא תנ"ו פ"ה. שיתנו הפה להקב"ה. עד ממחרת השבת השביעית כו'. והקרבתם מנחה חדשה לי"י כל איש ישראל יתחדש לי"י. ממה נפשך אם יש לו החשבון שהוא כמו שהוא. יש לו בוודאי מה לחדש שיהיה יותר טוב. ובאם הוא טוב יש לו בוודאי מה לחדש ואז יוכלו לקבל אמרות י"י אמרות טהורות כי קודם שמזככין א"ע אי אפשר לקבל התורה. כי התורה היא אמרות טהורות כסף צרוף רק בעליל לארץ. שתתגלה לארץ. מזוקק שבעתים מוכרחים לזקק המדות ז' פעמים ז'. וכשאינם מזדקקים ז' פעמים ז' אינם יכולים לקבל את התורה:

עוד אמר וספרתם לכם כו' עומר התנופ"ה. תנופ"ה ידוע מה הוא. וצריך אדם לתקן עצמו. הגם שכתוב בספרים שצריכים לתקן כל המדות מזה אין אנו יודעים רק שצריכים לראות שיוכלו לבא להתורה אמרות י"י אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים. פירוש כי ד"ת הם אמרות טהורות הם כסף צרוף רק בעליל לארץ היינו כשצריך שיתגלה התורה אזי מזוקק שבעתים צריכים אנו להזדקק ז' פעמים ז'. היינו בהספירה ובימי הספירה ובמ"ט ימי הספירה עד שיוכלו לבא להספירה:

איתא במדרש. עומר שלש שמות יש לו עומר שבולין עומר התנופה. עומר שמו ע"ש:

אמר כי העומר בא לברר. כי הוא שוה למנחת שעורים של סוטה כדאיתא במדרש. כי העומר מברר את ישראל אם טוב אזי טוב ואם ח"ו להיפך וד"ל. לכך בתחילה נקראת עומר שיבולין. כי בשבולת יש כמה בירורין עד שמגיע לחטה ומניפין אותו בי"ג נפה. יש בזה דבר גדול. ואח"כ נקראת עומר התנופה. כי צריך הרבה לברר א"ע עד שיוכל לדבר תיב"ה לפני הקב"ה. ואח"כ תנו פ"ה בתורה ובתפילה לפני המקום ואחר כך נקרא עומ"ר סתם. כי כל מה שעושה יותר יודע יותר שלא עשה:

איתא במדרש. דומה דודי לצבי. מה צבי זה מדלג מהר להר ומבקעה לבקעה ומאילן לאילן. ומשוכה לשוכה ומגדר לגדר. כך היה הקב"ה במצרים מדלג ממצרים לים ומים למדבר וממדבר לסיני ומסיני לעתיד. במצרים ראו אותו שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא כו'. ועל הים ראו אותו שנאמר וירא ישראל כו' זה אלי כו'. בסיני ראו אותו שנאמר ויחזו את האלקים כו' ויוצא משה את העם לקראת האלקים. ענה דודי ואמר לי. אנכי י"י אלקיך. ד"א הנה זה עומד אחר כתלנו. כותלי בתי כנסיות ובתי מדרשות. משגיח מן החלונות מאחורי כתפי הכהנים. מציץ מן החרכים. מבין אצבעותיהם של כהנים. ענה דודי ואמר לי יברכך י"י וישמרך ע"כ:

פתח ואמר. כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. החלק הוא כי חלק י"י עמו יעקב חבל נחלתו. ואח"כ התחיל שנו חכמים בלשון המשנה. כל מה ששנו חכמים הוא בל' המשנה. ברוך שבחר בהם ובמשנתם הברכה הוא שבחר בהם ובמשנתם. ואח"כ התחיל מהמדרש ואמר כה תברכו את בני ישראל. כה. כפי שהוא. כפי הכנת מעשיהם. ובכ"ה תברכו את בני ישראל. מה הצבי הזה מדלג כו' כך הקב"ה דילג ממצרים לים במצרים ראו אותו שנאמר וכו' ועל הים וכו'. ולא בקל באה להם. כ"א בעבדות ובמס"נ כי כששחטו את פסחיהם בעשור לחודש והיה עמהם משה ואהרן ושבעים זקנים והיה להם ע"ז מס"נ ממש. ממצרים לים. בים ראו אותו שנאמר וירא ישראל כו' זה אלי כו'. ובים ג"כ ידוע שהיה להם מס"נ שקפצו לים עד חוטמן. ומים לסיני. בסיני ראו אותו שנאמר כו' ויוצא משה את העם כו' כחתן היוצא לקראת כלה. ומסתמא פעל משה עמהם הרבה עד שיהיו ראוים לכך. וצריך כל אחד להכין את עצמו לקבלת התורה כל אחד לפי מה שהוא בקדושת הספירה ובטהרה ובהכנה. וחזר לדבריו. כה תברכו את בני ישראל אמור להם חוזר על בני ישראל. אתה אמור להם שיכינו עצמן לכך ואז תחול עליהם הברכה. יברכך י"י וישמרך:

כתיב השם גבולך שלום חלב חיטים ישביעך. ונוכל לומר כי כל אדם מישראל צריך לשמור א"ע שלא יצא מגבולו הן למטה ח"ו והן למעלה ממדרגתו. ובלא זה לא היה באפשרי לקבל התורה. לזאת הזהיר הקב"ה לישראל קודם מתן תורה שיגבילו א"ע כמ"ש והגבלת את העם סביב וגו'. והמה שלשה ימי הגבלה. אחד שלא יפול ממדרגתו. ואחד לילך בדרך הממוצע. ג' שלא לעלות למעלה ממדריגתו. וד"ל. וכמו ששמעתי מא"א אדומו"ר זצוק"ל. בשתים יכסה פניו שלא להביט מה שלמעלה ובשתים יכסה רגליו שלא להביט מה שלמטה. ובשתים יעופף. בתוך הגבול. וזהו פי' הפסוק השם גבולך שלום בכדי שחלב חיטים ישביעך. היינו לקבל את התורה שנקראת חיטים. ומסיים הכתוב השולח אמרתו ארץ. היינו מה ששלח הקב"ה התורה לישראל לא שהקב"ה צריך לזה רק בכדי שעד מהרה ירוץ דברו שיבא וירוץ דברו עד מהרה. היינו למעלה מן הזמן ומן השכל. ובאתערותא דלתתא יתער אתערותא דלעילא וישפיע הקב"ה כל טוב לישראל. וישראל כשמקבלים השפע משבחים להקב"ה ומחזירים הטוב למקור הראשון. ובזה מוסיפין כח וגורמים שהקב"ה מוסיף טובות לישראל. וחוזרת חלילה עד שישפיע עלינו טובות עד אין שיעור שעין לא ראתה כו' אמן כן יהי רצון: