בית אהרן, דרושים על התורה ומועדים, מר' אהרן מקארלין, ספר ויקרא, פרקי אבות ו׳

שנו חכמים בלשון המשנה ברוך שבחר בהם ובמשנתם. בלשון המשנה. פי' בלשון משנה תורה כי במשנה תורה נכלל כל תורה שבע"פ וכל מה שעתיד להתחדש בכל דור ודור הכל נכלל במשנה תורה. וכל מה ששנו חכמים. הכל הוא בלשון המשנה תורה. ברוך שבחר בהם ובמשנתם. במשנה תורה שלהם. כי בכל דור ודור נתנה התורה מחדש ונקראת משנה. כי היא עצמה שניתנה מהר סיני. וזהו דכתיב ויותר מהמה בני הזהר. כי הכל ניתנה מהר סיני רק עשות ספרים הרבה אין קץ. כי לא היה באפשרי לגלות הכל כא' כי לפי הדור ולפי עניני הדור והנהגות שבדור כן ניתן התורה בדור ההוא:

עוד נוכל לומר שנו חכמים בלשון המשנה. פי' שהכניסו המשנה ר"ל הלימוד בהלשון היינו בהדיבור שכל דיבורים אפי' בשיחת חולין יש בו פנימיות:

ברוך שבחר בהם. בחיות שלהם. ובמשנתם. היינו במשנה תורה שלהם שע"י התורה של צדיקים שבכל דור מנהיגים את העולם. שכל מה שצדיקים צריכים להשפיע להדור פרנסה או רפואה וכל דבר. הכל מוצאים בהתורה. כי במשנה תורה נכלל כל התורה כולה וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בכל דור ודור. כי באמת תורה שבכתב ותורה שבע"פ הכל אחד כי א"א להשיג תורה שבכתב רק ע"י תורה שבע"פ רק תורה שבע"פ לא ניתן לכתוב מחמת שכל התורה כולה הוא חיות הבורא ב"ה ואינה כפשוטה כמ"ש על הדף. לכן א"א לכתוב כולה. וכן א"א לכתוב כל האורות נעלמים ונסתרים על הנייר. ועוד שע"י התורה מתנהגת העולם ובכל דור ודור מתנהג העולם כפי הדור כמ"ש דור הולך ודור בא. לכך נמסר התורה שבע"פ לפיהם של צדיקים שיחדשו בהתורה לפי הדור שלהם:

(מבנו הרב הק' כו' ר' אשר זצלה"ה. דיבר בצדיקי דורותינו האלו. ואמר כי בכל דרכי הצדיקים יש מקום לטעות. והראי' מהמעשה בחסיד אחד שהובא בגמרא ששאל לתלמידיו במה חשדתוני כו'. ובודאי היה יכול לבקש אופנים אחרים שלא יהיה מקום לטעות ולחשדו. אלא שעיקר האמונה הוא אם יש מקום לטעות. ומי שיזכה יאמין באמונה פשוטה בכל דרכי הצדיקים שהם אמת. עוד אמר שהצדיק הוא בסוד פרה אדומה מטהר טמאים בהזאה מרחוק ומטמא טהורים העוסקים בו וזה היה ענין גחזי אצל אלישע. עוד אמר מה דאיתא בתיקונים ואנת אלי' עתיד לאתגליא בסוף יומיא ואית מאן דעתיד לאתגליא לי' אפין באפין ואית מאן דעתיד לאתגליא ליה בטמירו בעין השכל דיליה. היינו שיש צדיקים שזכו למדריגת גילוי אלי' והם בעצמם אינם יודעים אם זכו לאיזו מדריגה. עוד אמר שקבלה מצדיקים שהבעש"ט ז"ל היה מאותן הנשמות שנסתלקו וברחו קודם חטא עץ הדעת ולא טעמו מעה"ד כלל. והראה ענין הסתלקות הנשמות קודם חטא עה"ד בס' שער הגלגולים שנ"מ ד' ס"ו ע"א):

ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה היינו שם ה' כי ידוע שעוה"ז נברא בה"א. וזהו כל העוסק בתורה לשמ"ה היינו שמייחד כל העולמות למעלה. זוכה עושה ז"ך וצלול לדברי' הרבה. וזהו הפי' יפה תלמוד תורה עם ד"א היינו שכל מה שהוא עושה בצרכי העולם אכילה ושתיה ומו"מ מייחד הכל להתורה. זהו הבחי' טוב תורה עם ד"א שמייחד הד"א כנ"ל להתורה. שיגיעת שניהם משכחת עון. יגיע"ת הוא ל' נגיעה. כשנוגעים ומעורבים זה בזה ד"א עם התורה משכחת עון. והראיה כי בהתורה נכלל ג"כ כל דבר כי עיקר התורה מדבר מחרישה וזריעה ומו"מ ואכילה ושתיה והכל עפ"י פשוט. ובאמת יש בכל דבר ודבר סודות התורה. וכמו כן מחויב כל אדם לראות שיהיה כל דבר שעושה בעוה"ז הן אכילה ושתיה להעלות הכל להקב"ה. ומי שעושה בשביל רוחניות ומעלה מכל דבר הנ"ק בוודאי מה טוב. רק עפ"י פשוט צריך לראות שיעשה הכל ע"פ התורה. ועוד זוכה לדברים הרבה שיוכל לדבר דיבורים לפני השי"ת ללמוד תורה ולהתפלל. הרב הצדיק הקדוש מוהרש"ק זצוק"ל אמר. כל הדברים יגעי"ם. היינו שנוגעים זה בזה לכך לא יוכל איש לדבר. ואימתי כשהדיבורים אינם טובים. אבל כשהם טובים אינם מבלבלים כלל. וזהו הפי' כל הלומד תורה לשמ"ה כפי שדברנו לשם ה' אזי זוכה לדברים הרבה היינו שיוכל לדבר לפני הקב"ה. ואינו מבלבל אותו שום דבר. ועי"ל זוכה לדברים הרבה היינו לדיבורים הרבה שיוכל לדבר מה שיהיה וכמה שיהיה. א"א מו"ר זצוק"ל לא דיבר לעולם קודם ברה"ת והיה מברך בנוסח הברכה על ד"ת. כי כל הדיבורים שדיבר כל היום הגם עם ב"א הכל הוא דברי תורה בפנימיות שלהם. ושמעתי מא"א זצוק"ל על מה שכתוב כי האלקים בשמים ואתה על הארץ ע"כ יהיה דבריך מעטים. היינו כשאתה רחוק מן הקב"ה ואין בידך לקשר הכל להקב"ה. ע"כ יהיה דבריך מועטים. אבל כשאדם קרוב להקב"ה אזי זוכה לדברים הרבה. ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו. היינו העולם שלו שנברא כי אדם נקרא עולם קטן. כדאי הוא לו:

הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או דיבור אחד או אפילו אות אחת. ונוכל לומר. הלומד מחבירו פרק א' ל' פריקה. היינו שמקבל ממנו איך לפרוק ממנו עול היצה"ר כמאה"כ ואשבור מוטות עולכם. היינו נטיית עול מ"ש שנטה מעליו. גם ואשבור מוטות עולכם. העול הנוטה היינו עול היצה"ר. וכשילמוד מחבירו פר"ק אחד וכו'. היינו בחי' סור מרע. או הלכ"ה אחת ל' הליכה ודרך בעבדות הבורא. או אפילו אות אחת ל' התקשרות. וכשילמוד מחבירו כנ"ל צריך לנהוג בו כבוד. ואין כבוד אלא תורה כי הוא הלומד כמאמר ומתלמידי יותר מכולם:

סליק פרקי אבות בעזר רוכב בערבות