בית אהרן, דרושים על התורה ומועדים, מר' אהרן מקארלין, ספר ויקרא, לפרשת החודש

וידבר י"י אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החודש הזה. התחדשות הזה שייך למשה. לכ"ם מה שמכם שייך לאהרן. צריך הדבר להתייחד על ידי שניהם יחד:

החודש הזה לכם ראש חדשים. פי' החידוש הזה לכם ראש החידושים ונמסר זאת לכם. ומהו החידוש מדברים השייכים לבחי' זה. והוא ז"ה אלי. ולעתיד כתיב שני פעמים זה:

כתיב אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך. וקשה מהו ל' ותאחזני ימינך והלא ימין הוא טוב. ועוד כתיב דבקה נפשי אחריך בי תמכה ימינך.

ונוכל לומר. אשא כנפי שחר יש לו ג' פירושים מלשון אילת השחר. ולשון קדרות. ול' דרישה. אשא כנפי שח"ר מרמז על פורים. כידוע ממזמור על אילת השחר. אשכנה באחרית ים. מרמז על פסח. ועוד באחרית ים כמו באחרית יום. וכפרש"י בחומש על פסוק ויראהו י"י את כל הארץ וכו' עד הים האחרון. עד היום האחרון. וכן גם כאן יש לפרש כן באחרית יום והוא ע"ד הכתוב והיה באחרית הימים נכון יהיה הר הבית י"י וכו'. ויש בחינה שנקרא אחרית הימים והיא דבוקה בראשית כמש"כ בראש ההרים וכו'. ואמרו וכו' לכו ונעלה וכו'. וכן כאן אשכנה באחרית יום גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך כי אז תהיה ההנהגה נאחזת ונכללת בימין. וזהו השלימות שאנו מצפים בבי"א:

איתא במדרש. משל למלך שצוה לבנות פלטרין ובנו אותו וצעקו יכנס המלך לפלטרין שלו. ונכנס המלך בפשפש קטן והם לא ראו וצעקו עוד ואמר המלך כבר נכנסתי. כך במשכן וכו' עד באתי וכו':

דיבר בזה הרבה ואמר. כמה יגיעות צריכים לייגע ולעמול. כי כמה וכמה יגיעות יגעו ישראל על בנין המשכן כל איש ואיש נתן נדבה. בכל יום נתנו נדבה על המשכן כמו התפלה שמתפללין בכל יום. עד שבט את המשכן. ועכ"ז הוצרכו עוד לצעוק יכנס המלך וכו'. ונכנס המלך בפשפש קטן. ר"ל בחיפוש קטן. כי פשפש הוא ל' חיפוש. בחיפוש של קטנות. בזה נכנס הקב"ה. כמו שאמרו חז"ל. פתחו לי כחודה של מחט וכו'. ואמר בשם הרב הצדיק הקדוש ר' נחום זצוק"ל. שעד הנה צועקים פתחו לי פתח כחודה של מחט וכו'. כי עדיין לא פתח שום ב"א אפילו החודה של מחט:

איתא במדרש ע"פ החודש הזה לכם ראש חדשים. משל למלך שרצה לבנות פלטרין ובאו המים ושטפו עד שמצא מקום צורים כך וכו'. בדור אנוש עלו המים וכו' וכן בדור המבול וכו' עד וכו' כמ"ש מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכון כו'. כל האותיות מזדקקות חוץ מב' אותיות הללו ה"ן. כך כל ישראל אין מזדקקים לשום אומה ולכך הם שונאים אותם וגוזרים עליהם וכו' כך פרעה וכו' וכשנגאלו אמר הקב"ה החודש הזה לכם: עכ"ל

אמר החוד"ש הזה לכם. ההתחדשות הזה. ראש חדשים מהראש מגיע לכם ההתחדשות והעיקר הם האבות כי הם עלו מראש המחשבה. וזהו המשל מהמלך שרצה לבנות פלטרין ועלו המים ושטפו. כך מתחילת הבריאה עלה הכל במחשבה רק שאח"כ נתקלקל והיה מה שהיה עד שמצא מקום צורים אלו האבות ובנה עליהם כמ"ש כי מראש צורים אראנו. מבחי' ראש צורים אראנו. ראה האבות ובנה עליהם העולם. ומגבעות אלו האמהות. אשורנו ל' פסיעות. הן עם וכו' כמבואר במדרש ע"ש שהן לבדם. ומבררים כל הנה"ק שלא להתחבר לקליפות רק להיות טהורים לבדם:

ויהי ביום כלות משה להקים וגו'. איתא במדרש הה"ד צאינה וראינה בנות ציון. צאינה וכו' זה משה כו' בנות ציון אלו ישראל. בנים המצוינים במצות. במלך שלמה זה הקב"ה. בעטרה וכו'. שאל רשב"י את ר"י ב"ר יוסי כו'. מהו בעטרה שעטרה לו אמו. אמר לו משל למלך שהיה לו בת יחידה שהיה מחבבה ביותר לא זז מחבבה עד שקראה בתי שנאמר שמעי בת וראי. לא זז מחבבה עד שקראה אחותי שנאמר פתחי לי אחותי כו'. לא זז מחבבה עד שקראה אמי שנאמר הקשיבו אלי עמי ולאומי וכו' א"ת ולאומי אלא ולאמי וכו' עמד רשב"י ונשקו על ראשו: עכ"ל המדרש

ונוכל לומר. ויהי ביום כלות משה כתיב כלת ל' כלה כי משה היה בחינת משפיע לכל ישראל והוא נקרא מארי דביתא כמבואר. לכך נקראו ישראל כלת משה. לכך פתח המדרש בפסוק צאינה וראינה זה משה. בנות ציון אלו ישראל שהיו אז בבחי' בת. בחי' נמוכה מקבל מעליונה. במלך שלמה הוא בחי' אחותי שוה לו. בעטרה שעטרה לו אמו זו בחינה עליונה שנקראת אם. וע"ז מביא המשל והמ"י:

אחר תפלת המנחה. דיבר מזה שדוחקין עצמן לשמוע. אמר וכי אפשר שיהיה אצליכם תמיד הרצון. והלא דעת האדם אינו עומד בשוה פעמים כך ופעמים כך. ותענוג תמידי אינו תענוג. וחזר ואמר. בעבודת הבורא יכול להיות כך וצריך להיות כך כיון שהוא דבר שאין לו סוף ובכל פעם מתחדש יותר ויותר והוא תמידי כמאמר הכתוב רוממי שדי תמיד מספרים. ואף שמשתנה העבדות ואינו תמיד באופן אחד אעפ"כ הוא תמיד. וסיפר שקודם חתונתו בעת נוסעו על החתונה שאל לאביו זצוק"ל נבג"מ פי' של הפסוק. תמיד עיני י"י אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. איך שייך לומר תמיד בדבר שיש לו ראשית ואחרית. ואמר שלפי דבריו שאמר כמה פעמים לענין מאמר חז"ל שנה שרשה מתחלתה מתעשרת בסופה ומראשית הוא מרשי"ת. ומי שהוא בבחי' מרשי"ת הוא סמוך לראשית כי נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן. כי כל מדריגות הקדושה הוא כך. דבר שהוא סוף לזה הוא ראשית לזה. ולפי זה שייך לומר ל' תמיד כי הוא דבר שאין לו סוף כי הוא כמו דבר עגול שכשמגיע לסוף מגיע להראש וכמאמר הכתוב והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית י"י בראש ההרים. וכפי שדברנו על פסוק אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך. ע"ל:

נחזור לענין הראשון. כי העבדות צריך להיות תמיד ביום ובלילה כי יש ב' תמידין את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. ואעפ"י שהיום והלילה הם שני הפוכים מ"מ הכל הוא של הש"י וחיוב העבדות בשניהם. ועיקר העבדות הוא בלילה למי שזיכה אותו השי"ת. ועבדות ממצות השייכים בלילה הם כבדים על האדם והראיה מקידוש לבנה באמצע הלילה והאריך בזה בענין העבדות כל אחד לפי מוחו ודעתו. ואצל אנשים גדולים משתנה העבדות לפי זמני השנה והנהגתם. ועוד דיבר מזה הרבה. ובאמצע הדיבורים אמר כי עיקר העבדות הוא באמונה פשוטה בבחינת עין לא ראתה. ובמה שעין לא ראתה השכר הוא ג"כ עין לא ראתה:

עוד דיבר מענין ארבעה פרקים שהעולם נידון. בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן כו'. אמר שנאספין כל פירות האילן הנשמות שנקראין פירות האילן. ואמר שהעיקר מן הארבע ראשי שנים אלו. הוא ר"ח ניסן. ואמר בשם הרב הקדוש מלובלין נ"ע שהי"ב ימים מי"ב נשיאים כל יום מרמז נגד חודש אחד מהשנה הבאה. והרב הק' הנ"ל היה אומר בכל יום מה שיהיה בחודש שכנגדו:

ואיתא בגמרא שהוא ר"ה למלכים ולרגלים ע"ש. ומסיק בגמרא רגל שבו הוא ראשון לסדר הרגלים לענין בל תאחר וכר' שמעון דסבר דבעי כסדרן וכו' ע"ש:

אמר בל תאחר. דוא זאלעט זיך ניט פאר שפעטיקין. ודיבר מזה בתוכחות מוסר שיראה כל אדם שלא ילכו השעות אצלו לבטלה כי יש קונה עולמו בשעה אחת. ולאו דווקא שעה זמנית אלא אפי' רגע נקרא שעה. כי כל מה שאדם עושה הן בעשיית המצוה והן בלימוד והן בתפלה והן בעשיית גמילות חסדים או שום עשיה או דיבור כשיעשה הדבר כראוי בלי תערובות מחשבת פסול ותהיה מחשבתו זכה ובכוונת הלב כראוי. זהו השעה אחת שאמרו רז"ל. ובכח זו השעה יכול להמשיך עוד כמה שעות וזמנים וימים ושנים שיהיה הכל על זה הדרך ויהיה בכל זמן מוסיף והולך. והעיקר הוא שיראה בכל שעה ורגע מה עשה בזו השעה ויהיה הרגע יקר בעיניו שכשיעבור זו השעה אינו יכול להחזירה ולתקנה כי השעה שלאחריה יש לו עבדות השייך לה ושעה שעברה עברה. ואפי' בדברים גשמים כגון אכילה וכיוצא בה צריך להתיישב היטיב ולראות שיהיה עפ"י רצון השי"ת וזהו מאמרם ז"ל אין לך אדם שאין לו שעה. ועוד האריך בזה:

ואח"כ האריך בברכות לישראל. ובתוך הברכות הזכיר מענין משיח ואמר שמהראוי שדורינו יזכה לזה. כי מה יוחיל עוד עד יתוקן מעשינו. ואמר מאמר הכתוב יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים. ויש לדקדק מהו ענין והרשיעו רשעים בשלמא יתבררו ויתלבנו וכו' שהצדיקים יצדיקו יותר. זו הבטחה טובה. אבל והרשיעו רשעים מה הבטחה היא זו. אלא עיקר הענין הוא כך שיהיה קודם ביאת משיח בירור גדול שלא יהיו מעורבים טוב ברע. וזהו והרשיעו רשעים. שאותם שהם רשעים בהצנע ירשיעו יותר ויתגלה רשעם כדי שיתברר הדבר ולא יהיו מעורבים כמו שהי' עד הנה. ועוד דיבר מזה ואמר שגם בפרטות יראה כל אחד שיהי' אצלו בירור שלא יהיה בכל עובדא תערובות טוב ברע במחשבות זרות ופניות והרהורים. וזהו עיקר העבדות שיהיו כל העובדות או הדיבורים והראיה וכל הענינים זך וברור בלי תערובות פסולת כל אחד לפי ענינו וערכו. וזהו הבירור המכוון בפסוק הנזכר לעיל יתבררו וגומר:

החדש הזה לכם. איתא במדרש. הרואה לבנה בחידושה כיצד מברך חד אמר מחדש חדשים וחד אמר מקדש קדשים. וחד אמר מקדש ישראל. תדע לך שאם אין ישראל מקדשים אינו קדוש וכו'. עד קדושים תהי' כי קדוש אני י"י מקדשכם. אמר הקב"ה אני קדוש ולעצמי אני מקדש אלא אני מקדש את ישראל. וישראל מקדשים אותי. עכ"ל המדרש:

ונוכל לומר. החודש הזה לכם. ההתחדשות הוא אליכם שאתם תתחדשו. אז ראש חדשים. נתחדשו כל העולמות. כי ע"י עשית מצות של ישראל הם מאירים למעלה ראש להחיות של ישראל שנקרא ראש. כי מאין נמשך החיות של ישראל וגם החיות של כל הברואים וכל העולמות הכל הוא מאתו יתברך. וכמו שהקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. היינו החיות של כל העולם כמו שנאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך. כי כל הבריות לערב הם יגיעים ועייפים ומוכרחים לישן ומוסרין החיות שלהם למעלה ובבוקר נותן להם הקב"ה חיות חדש. כך צריך כל איש ישראל לחדש בכל יום מצות ומעש"ט בכדי לחדש בכל יום החיות שלו. וזהו הפי' מחדש חדשים. מה שמחדשין ישראל בכל יום חיות חדש. ועי"ז מגיעים לבחינה הנקרא קודש וזהו מקדש חדשים. והכל נעשה ע"י ישראל. וזהו מקדש ישראל. ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. ומסיים המדרש. אמר הקב"ה אני מקדש את ישראל וישראל מקדשים אותי. ונוכל לומר כי הקב"ה אינו צריך לקדושת התחתונים רק שהחלק אלוה ממעל שיש לנו למעלה צריכים אנו לקדש אותו ולזה צריכים אנו מקודם עזר מהקב"ה לקדש אותנו הגם שזה ידוע שמקודם צריך להיות אתערותא דלתתא. עכ"ז מתחילה מראים לו האור והקדושה מן השמים. וכשרואה את האור אזי מעורר אז את לבו באתערותא דלתתא. וכמו שאמרנו כבר על פסוק מעונה אלקי קדם. ואיתא במדרש איני יודע מי קודם אם מעונה קדם אם אלקי קדם. עד שבא דוד ופירשה. אדני מעון אתה היית וכו'. ואמרנו שפירוש המדרש הוא כך. איני יודע איזה התעוררת קודם אם מלמעלה או מלמטה עד שפירש דוד אד' מעון וגו' היינו מלמעלה. הגם שצריך לראות שיהיה מתחלה אתערותא דלתתא אעפ"כ מראים לו תחלה קדושתו ואורו מלמעלה. ואח"כ נוטלים ממנו ומכסים הקדושה והאור ממנו בכדי שייגע ויטרח את עצמו בקיום מצותיו של הקב"ה עד שיבא ויגיע לאותו האור והקדושה שהראו לו מקודם. וזהו שאמר במדרש אני מקדש את ישראל וישראל מקדשים אותי. היינו שמביאים הקדושה והחיות של הקב"ה לזה העולם בכל עת. ולזה איתא אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר כי יש י"ד עתים לטובה וכן להיפוך ח"ו. וצריך אדם לראות להאיר את כל הי"ד עתים ההפכים לטוב ולהאיר אותם אלו כאלו. ומפרש המשנה איך מאיר אותם בודקין את החמץ שיהיה נשמר מכל שהוא חמץ ובודקין לאור הנר עד שמגיע לאור גדול היינו בנר מצוה ותורה אור. ועד היכן הוא בודק עד מקום שידו מגעת והיינו כפי שכלו והשאר מבטלו בלבו ודיו היינו לשבור את לבו לפני הקדוש ברוך הוא:

ר"ח ניסן נקרא חודש האבי"ב. היינו א"ב י"ב. כי חודש ניסן הוא אב וראשון לכל י"ב חדשי השנה וכל החדשים מקבלים ממנו. והא ראיה כי הצירוף שלו הוא בשוה מפסוק י"שמחו ה"שמים ו"תגל ה"ארץ:

החודש הזה לכם כו'. איתא במדרש הה"ד רבות עשית אתה י"י אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו:

הנה כתיב אודך אד' אלקי כו' כי חסדך גדול עלי. כי באמת איך שייך להקב"ה איזה נס ופלא. הלא כל הגוים כאין נגדו ובידו לעשות כרצונו הטוב. וכי שייך אצל הקב"ה ח"ו איזו מדה או השתנות הא כתיב אני י"י לא שניתי. רק חסדך. החסדים שאתה עושה עמנו הוא גדול אצלינו. אבל לערך הקב"ה אינו נחשב זה לשום דבר. ובאמת עיקר החסד הוא שי"י הוא אלקי"ם. וזהו פי' הפסוק. רבות עשית. כביכול ב"ה וב"ש עשה לנו חסדים רבות במה שאתה הוא י"י אלקי. היינו מהו החסד זהו עיקר החסד שי"י הוא אלקינו. ועוד זאת נפלאותיך ומחשבותיך. היינו הנפלאות שלך הוא שרק מאתנו הוא פלא ומחשבותיך הכל הוא אלינו כי ישראל עלו במחשבה תחלה. וזהו החודש הזה לכם. כי כל חידוש העולם הוא רק לכם:

ויקרא משה אל זקני ישראל. איתא במדדש הה"ד בישישים חכמה ואורך ימים תבונה. מפני מה זכו הזקנים שתהיה הגאולה על ידם וכו' מפני שעשו שישראל יאמינו על ידיהם וכו' ע"ש במדרש:

ונוכל לומר כתיב והזרתם את בני ישראל מטומאתם כמו שאמר אאמו"ר זצוקל"ה. אשר מזה שישראל מפרישין עצמם מטומאתם מזה גופא נעשה זר. כי על תיבת והזרת"ם יש שני פירושים. א' ל' פרישה. והב' לשון כת"ר. כי כשהאדם מפריש עצמו מטומאת עוה"ז ומקדש ומטהר עצמו להקב"ה ועושה תשובה באמת. אזי זדונות נעשו לו כזכיות ונעשה לו מזה ז"ר ומדבק א"ע למעלה ראש. וזהו אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר היינו דווקא ע"י האור שנתחדש בארבעה עשר. כדאיתא בסידור של ר' יעקב קאפיל זצוק"ל. שאז נתמלא האור בשלימות. ועי"ז האור יכול לבדוק את החמץ ולבער מלבו את היצה"ר הנקרא חמץ. ודווקא לאור הנר ולא לאור האבוקה. כי נר הוא הכלי והאור יוצא מתוכו כך צריך כל אדם לבער החמץ מלבו ע"י האור של המצות שהוא מקיים כי כתיב אשר עשה האלקים את האדם ישר וגו'. [זה הוא פסוק בפ"ע (איוב לב) והראשון הוא (קהלת סוף ז)] ונשמת שד"י תבינם. וצריך כל אדם לשמור עצמו מכל דבר רע ח"ו. וגם אם עושה מצוה יש בזה ברורים הרבה שלא יתערב בו ח"ו שום מחשבה ופניה. רק לעבודת הבורא ב"ה. כי ישראל נקראים חלק אלוק ממעל. כי חלק י"י עמו יעקב חבל נחלתו. כי אנו נחלתו של הקב"ה והוא חלקנו וצריך לדבק עצמו בהקב"ה שלא ינתק חבל נחלתו. וכמו ששמעתי מאאמו"ר זצוקל"ה על פסוק אשר יעשה טוב ולא יחטא. שלא יהיה שום חסרון בהטוב שעושה שלא יהיה בזה ח"ו שום מחשבה ופניה הנקרא חמץ. וזהו חיוב על כל איש ישראלי אשר רוח י"י בקרבו לבער החמץ בכל שנה ולא בכל שנה אלא כל זמן ולא בכל זמן אלא בכל חודש ולא בכל חודש אלא בכל יום ולא בכל יום אלא בכל שעה ובכל רגע צריך האדם לקשר עצמו להבורא ב"ה וב"ש ולדבק עצמו עד מקום שידו מגעת. וביותר בחג הפסח כי אז השפיע הקב"ה אורו לישראל בלי שום אתערותא דלתתא:

וזהו דאיתא במדרש. הה"ד בישישי"ם חכמה. שני פעמים י"ש כדאיתא במדרש [*שמות רבה פ"ה ובוי"ר פי"א] אם זקנים הם וכו'. אם נערים נטפלה בהן ילדות. כי ע"י הזקינים זה שקנה חכמה היה הגאולה לישראל בלי שום נר כלל. כי כשמדליקין אור מלמטה צריך מקודם הכלי המקבל את השמן וליתן לתוכה שמן ופתילה ולהדליק את הפתילה. אבל הגאולה של מצרים הי' בלי שום כלי רק הקב"ה השפיע חכמתו לזקנים ועי"ז יצאו ממצרים. ואורך ימים תבונה. היינו שקישר אותם ע"י הדעת לחכמתו ורצונו והוציאם ממצרים. וכמ"כ נתעורר בכל פסח האותות והמופתים והיחודים העליונים שהיה אז בעת יצ"מ וצריך כל אדם לבדוק עצמו אור לארבעה עשר כמו שאמרנו ולבער כל החמוצים מלבו ורשותו ולקבל האור של הקב"ה דווקא בארבעה עשר שאז הוא סיהרא באשלמותא והאור הוא בשלימות. וזהו בישישים חכמה. כי הם מביאים חכמה בזה העולם ומעלין אח"כ את העולם לבחי' אי"ן. כי הקב"ה ברא את העולם י"ש מאי"ן והחכמה מאי"ן תמצא. ואנחנו ב"י מחוייבים לעשות מצותיו של הקב"ה ולדבק כל המדות להקב"ה לבחי' אי"ן ולעשות אי"ן מי"ש. והאיך באפשרי. לבטל כל העולם. היינו לבטל כל הישות של עוה"ז וכל התאוות של עוה"ז ולהעלות הכל להקב"ה לבחי' הנקרא אי"ן. ואורך ימים תבונה. שמכניסין הבינה בהמדות. כידוע שהמדות נקראים ימים וזהו ואברהם זקן בא בימים:

בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית. ונוכל לומר. בעשור לחודש יקחו להם. היינו שיקחו את העשור. ומה נקרא עשור אחדות הקדושה של הקב"ה. בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות. וגם יוה"כ נקרא כך בעשור לחודש וצריך להתאחד עם הקב"ה ולא היה זה באפשרי רק ע"י מס"נ שמסרו נפשם ע"י לקיחת השה:

שה לבית אבות שה לבית. כתיב י"י בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. וצריך להעלות הכל לחכמה. וזה ידוע כי שה הוא בחי' הדין. כי אות שי"ן עולה אלקי"ם באחוריים. ואות ה' הוא כנגד ה' אותיות מן אלקי"ם. וצריך להמתיק הגבורות ולדבק הכל לחכמה הנקרא בית אב. אבא יסד ברתא. ולזה מקחו דווקא בעשור בכדי לייחד כל המדות ולקשר הכל אל החכמה:

משכו וקחו לכם וגו'. יש ע"ז שני פרושים. היינו משכו שימשכו ידיהם מע"ז. ואח"כ ימשכו להם קדושתו של הקב"ה. והגם שגאולת מצרים הי' מהקב"ה לבד עכ"ז הוכרחו להיות איזו הכנה מישראל על זה. וכמו כן יש הדבר הזה בעצמו היום ג"כ בכל עת ובכל שעה ובכל זמן להכין עצמינו ולמשוך ידינו מעבודה זרה היינו עבודה שהיא זרה אצלינו. ולהמשיך עלינו קדושתו של הקב"ה. ובמה בדבר בעתו מה טוב. בפסח ממשיכים עלינו קדושתו בבדיקת ובביעור חמץ ובמצות של אותו הלילה. והחילוק שבין חמץ למצה הוא רק נקודה. וצריך האדם להפריש מאתו הנקודה של רע מלבו ולהשליכה עמוק עמוק במצולות ים ולהתקרב אל הנקודה שהוא טוב. כי ממילא אותו העת שיפרש מהרע אזי הוא נכתר בטוב כמאה"כ והזרתם את ב"י מטומאתם. ושמעתי מא"א מו"ר זצ"ל. והזרתם ל' זר כי כשישראל מפרישין עצמם מטומאתם ועושים תשובה באמת לפני הקב"ה. אזי השגגות נעשו לו כזכיות ונעשה מזה ז"ר ונכתר ומתנשא ברומי רום המעלות ועי"ז הוא מתחזק בעבודתו עבודת הקודש יותר ויותר ואז נעשה מחמץ מצה כהרף עין. וזהו פי' הפסוק משכו. פי' משכו מע"ז שלכם כמו שדברנו. היינו מעובדות זרות היא הנקודה של רע שבלב. ואפילו מי שאינו רשע רק שהוא מרוחק מן העבודה והיא זרה אצלו ג"כ לא טוב הדבר:

נחזור לענינינו. משכו היינו כשממשיך א"ע מעבודות זרות ומכל הרע שבתוך לבו אזי וקחו לכם ממשיך עליו חיות הקודש מן חי החיים וממשיך עליו כל הטובות והברכות:

היוצא לנו מזה. שעיקר הכנה של חג הפסח להסיר כל אחד ואחד מאתו הרע שבלב ולהשפילה ולהשליכה ולעשות מחמץ מצה. היינו לשוב בתשובה שלימה לפני הקב"ה. רק לא במרה שחורה אך בשמחה ובטוב לבב לקדש א"ע ולהכין א"ע לקבל הקדושה מהיו"ט ומן הסדר והכוסות והלל הגמור ומסגולות הימים עצמן בד' לשונות של גאולה:

איתא במדרש ע"פ החודש הזה לכם. זש"ה מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות. מי זאת הנשקפה כמו שחר. במלכות בבל שהיה בה דניאל שהיה שוחר ומתפלל להקב"ה שנאמר וכוין פתיחין לי' כו'. יפה כלבנה. במלכות מדי. שהיה בה אסתר שדומה ללבנה. ועוד הלבנה מתחדשת לשלשים יום. ובאסתר כתיב ואני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשים יום. ברה כחמה במלכות יון כו'. איומה כנדגלות. במלכות אדום כו'. ועוד צבאות מלאכים. מה אלו אומרים קדוש קדוש קדוש. אף ישראל אומרים אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב כו' מה המלאכים אומרים שירה ונשרפין וחוזרין ומתחדשים ומקלסין להקב"ה. אף ישראל מסגלין עונות כל השנה וביום כפור חוזרין בתשובה והקב"ה מחדש לבם ליראתו:

פתח ואמר. החודש הזה לכם. התחדשות הזה הוא לכם. ראש חדשים. שתתחדשו עצמיכם אל הראש. מי זאת הנשקפה כמו שחר. שחר יש בו כמה פירושים שח"ר הוא לשון שחרית כי קודם אור הבוקר הוא מתחשך ואח"כ שח"ר ל' דרישה שדורש מתי יאיר. ואח"כ הוא מאיר הבוקר קצת. ואח"כ יפה כלבנה. שמקבלת האור ממקום אחר. ואח"כ ברה כחמה. ואח"כ איומה כנדגלות. דגלי ישראל שהם מאירין לעולם. ומסתמא אלו הד' מלכיות: (חסר)

וחזר לדבריו. החודש הזה לכם. ההתחדשות הוא לכם. ראש חדשים שתתחדשו עצמיכם אל הראש. בכל דבר צריך להיות התחדשות. כפי דברינו שדברנו בפ' אחור וקדם צרתני ומהאחור יבא לידי קדם. והוא בחי' שח"ר. כי א"א להעלות א"ע אם לא שיהיה מקודם בעיניו בתכלית השפלות ובכל יום צריך להתחדש ממ"נ. אם לא עשה אתמול כראוי בוודאי הוא צריך להתחדש היום. ואם כראוי. בוודאי יש לו יותר ויותר מה להתחדש:

כתיב כה אמר י"י שער החצר הפנימית הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החודש יפתח:

ונוכל לומר. אפשר לפרש קדים וקדם הוא ענין אחד. כמאמר הקודם. אחור וקדם צרתני. ופי' סגור ששת ימי המעשה ע"י מה הוא סגור. ע"י ששת ימי המעשה. כי רצונו יתברך היה כך שיהיה העבדות והבירורים ע"י שית יומין דחול לתקן הל"ט מלאכות להעלותן לבחי' קדים שהיא החכמה הקדומה. משפל המדריגות. וביום השבת יפתח כי בשבת אין ברורים לכך יפתח:

איתא במדרש על פסוק. והזרתם את ב"י מטומאתם. זש"ה ראשו כתם פז. ראשו זו התורה. כתם פז. אלו דברי תורה. קווצותיו תלתלים. אלו קוצי אותיות. שחורות כעורב. אע"פ שהן שחורות הן ערבים עלי. ועוד במי אתה מוצא ד"ת במי שמשכים ומעריב עליהם:

אמר בשם אביו זצוקל"ה. והזרת"ם ל' ז"ר. שתכתירו את בני ישראל מטומאתם. שע"י התשובה נעשים זדונות כזכיות והאריך בזה האיך הוא הענין. ואמר ראשו זו התורה סתימיות ופנימיות של התורה. כתם פז. אלו דברי תורה. דברי תורה הם הלבושים של העשיות והדיבורים והתלבשות כל הענינים של תורה. קוצותיו אלו קוצי תורה המרמזים אל מקום המחשבה. שחורות כעורב. אע"פ שהם שחורים שיש הרבה פרשיות שהלבושים הם בלשונות זרים. כמו ואיש אשר תצא ממנו כו'. ועוד כהנה אעפ"כ הם ערבים עלי כמאמר והזרתם כו' כנ"ל. והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני י"י. אמר כי כאו"א יכול להתקדש ולהמשיך עליו קדושה. למה כי קדוש אני. כי כאשר תדעו שהקדושה נמשכת מאתי אזי תוכלו להתקדש. וסיום דבריו כי כן בעשיית והתעסקות עניני הפסח והשבתת שאור וחמץ יכול לדחות הרע ממנו ולהמשיך עליו קדושה מהשם יתברך: