באר מים חיים, דברים כ״ו:ד׳

ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' וגו'. כי הכהן שהוא נאחז במדת החסד היה צריך להעלותו למעלה. ועל כן הניף אותם הכהן כמאמר חז"ל (סוכה מ"ז: מובא ברש"י כאן) שהיו צריכים תנופה ביד כהן והניחם לפני מזבח ה'. רומז על העלתם למעלה אל השלוש הראשונות. כי מ"ז של מזבח רומז על חושבן הוי"ה ואהי"ה שהוא יחוד חכמה ובינה. והב"ח מורה על יו"ד שהיא בחינת כתר עליון שכל העשר כלולין בו, הנעלם למעלה ונגנז באור החכמה כאמור. והכל בכדי ליחד הב' ראשית הנאמרים ראשית שלמטה עד ראשית חכמה שלמעלה ושם נתיחדו כל העשר מדות העליונות הנוראים והנפלאים ביחודא שלים שהוא תכלית כל העבודות ותקות כל מקוה אל היחוד הזה.

והנה תכלית התענוג והנחת רוח המגיע לאלהינו יתברך שמו מעבודה הזו הוא, כי על ידי עבודה הזו ישפיע רוב ברכה ותענוג וכל השפעת הטוב לכל העולמות שלמעלה ושלמטה. כי כאשר שמו יתברך שולח ברכתו אל בריותיו והכל זיו אורו וחיות הקודש ונתברך הארץ ומלואה, וכשהאדם מחזיר החיות הלז אליו, נעשה החיות הקודש הזה בבחינת מיין נוקבין ונעשה אתערותא להוריד על ידי זה ברכתו הטוב בכפלי כפליים.

ואמנם ענין העלאת המיין נוקבין הזה להבינו, הנה הוא הכל תלוי בלבו של אדם באמת. והוא על דרך משל כשהאב נותן מתנה אל בנו. הנה אם בנו חכם הוא מבין מדעתו כי בחנם עשה עמו שאינו מחויב בחיוב לתת לו משלו. רק בטובה עשה עמו בחסד חנם לאהבתו אותו. ועל ידי זה ניתוסף אהבה בבנו הזה מול אביו ובא אליו באהבה ושמחה ומחזיק לו טובה על טובתו בלב שמח באמת. וכשרואה אביו את זאת ניתוסף בלבו אהבה על אהבה וחיבה על חיבה. והולך ונותן לו עוד ומוסיף לו בכל יום יותר ויותר, אחרי שרואה בבנו כי חביב וחשוק אליו מתנתו, ויודע שבטובה עושה עמו לא בגמול. מה שאין כן בבן מביש. אם אביו נותן לו מתנה אינו חביב בעיניו כלל. כי נדמה לו שמגיע לו כהנה וכהנה והוא מחסרו מחיובו ואינו מחזיק טובה לאביו. ואפשר עוד יחרה אפו עליו מה שאין נותן לו כרצונו לרוב.

וכן הוא במתנת אלהינו יתברך שמו. כי מי שזוכה לברכת ה' ומקבל טובה מאתו יתברך. אם חכם הוא, יודע בנפשו כי שמו יתברך אינו חייב לו כלום. והכל מתת אלהים הוא ברוב חסדו ואמיתו. ועל כן הוא נותן הודאה במאוד על חלקו להודות לאל הטוב על כל הטוב. והודאה הזו היא העלאת המיין נוקבין שנעשה אחר החזרת אור הקדושה למעלה, ומזה נעשה אתערותא למעלה להשפיע לו כל בחינת שפע הטוב כאמור. ולזה אחר שהעלה הכהן אור הקדושה למעלה עד מקור שורשו ביחוד המדות העליונות. הנה עתה הגיע העת והעונה שהבעלים יתנו הודאה על חלקם להודות לאל הטוב על זיו ברכתו. ולזה אמרה התורה,