באר מים חיים, בראשית י״ב:כ׳

ויצו עליו וישלחו אותו ואת אשתו. אומרו עליו לכאורה מיותר ואין לו פירוש (ועיין ברש"י), ואולם למה שכתבנו אשר שתי חששות היה בזה, אחד חששת נזק אברהם שלא יהרגוהו אנשי המקום על דבר אשתו והב' חששת נזק בני המדינה, וכאן הודיע הכתוב כי עיקר חששת פרעה היה עליו על אברהם וזה היה העיקר בעיניו לצד מה שראה גדולתו וחשיבתו בעיני מי שהכל בידו ועל כן צוה עליו ושילחו עם כל אשר לו.

גם יאמר עליו, שיתנו דעתם עליו לבל להסיח דעת ממנו אף רגע, כמו לשמור את משמרת בית ה' שאמרו ז"ל שיתנו דעת להשכיל בלי היסח הדעת, וכן צוה הוא לשמרו מכל רע בהפנת לבב תמיד באשר שהוא גדול הדור, והכל כי המצרים אנשים רעים הן.

ועוד יאמר ויצו פרעה וגו'. לומר כי היתה הגזירה דחוקה ובצווי קשה מפי עצמו שהוא בעצמו הזהיר לאנשים המלוין אותו שיזהרו בשמירתו, ובודאי אינו דומה השומע מפי המלך עצמו להשומע מפי המתורגמן, וכאשר נאמר אצל הריגת אבשלום (שמואל-ב י"ח, י"ב) כי באזנינו צוה המלך אותך ואת אבישי וגו' לאמר שמרו מי בנער וגו', והכל בצווי חזק שיתחייבו ראשם למלך, ולהיות שאין צו אלא זירוז וביותר צריך לזרז במקום שיש חסרון כיס והוא לפי שהיה אברהם הולך ממצרים במקנה כבד וחש שלא יתנו עיניהם בממון הן השומרים גופייהו, או חששות ליסטים אחרים שלא יגזלו ממונו. ועל כולם היתה הצווי לשמרו בשמירה מעולה, ולזה אמר, עליו. כי עיקר הצווי היה עליו לשמור את גופו במאוד מאוד, כי היה גופו חביב עליו מממונו לצד שלא ראה עדיין איש שיעשה לו ה' נסים כאלו ומזה ידע כי הוא משיח ה' ולכן יותר ויותר היה הצווי עליו וכנאמר.