באר מים חיים, בראשית ז׳:י״ז

ויהי המבול ארבעים יום על הארץ וירבו המים וישאו את התיבה וגו'. להבין אומרו אצל המים לשון רבים וירבו וישאו ולכאורה היה לו לומר וירב המים וישא את התיבה, נראה לפי שאמרו בפרקי דרבי אליעזר (מובא בילקוט רמז נ"ו) והבאתיו למעלה וזה לשונו: בי"ז בו ירדו מי המבול מן השמים שהן מים זכרים ועלו מי התהומות שהן מים נקבות ויצמדו אלו עם אלו וגברו להחריב את העולם וכו' עד כאן. והענין הוא כי לעולם לא יהיו הזרעים וכל תולדות צומחין כי אם בהתחברות שני המימות האלו מטר מן השמים וכנגדו מים מן התהום כמאמר חז"ל (בראשית רבה י"ג, י"ג) אין לך טיפה שיורד מן השמים שאין טיפיים עולה כנגדו מן התהום אבל לא יצמחו מן המטר לבד או מן מי התהום לבד כי המה בבחינת זכר ונקבה וכאשר יתחברו יחד יפרו וירבו ויולידו ויצמחו זרע לזורע ולחם לאוכל, ולא כן בזכר לבד או בנקבה לבדה כמו שמובא בדברי הרב הקדוש בעל אור החיים ז"ל בפסוק יקוו המים עיין שם. ובמי המבול שלא הולידו והצמיחו שום זרע ועשב בשדה נתרבה מהן תולדות עצמן מים במים ויפרו וירבו שני המימות הללו עוד מים על מים ובזה נתגברו עד מאוד להחריב הארץ ויושביה, וזה אומרו וירבו המים מלשון פרו ורבו כלומר שלא היה להם את מי להרבות כי אם המים להרבות מים על המים ועל כן וישאו את התיבה שני המימות כאמור.

ותרם מעל הארץ. לכאורה כשאמר וישאו את התיבה ודאי שנתרוממה מעל הארץ כי אם תעמוד על הארץ אין המים נושאין אותה, ואפשר שמרמז בזה, למה שמבואר בדברי האר"י ז"ל (בליקוטי תורה פרשה זו) שענין המבול היה שהמיין נוקבין לא היה מיושבי הארץ הוא האדם אשר על הארץ, והוכרחה המלכות בעצמה לעלות המיין נוקבין עד יסוד אימא וכל זה דינים קשים וכו' והנה התיבה ידוע שרומזת על יסוד אימא, וזה וישאו את התיבה ותרם מעל הארץ שנשיאת התיבה והרמתה היה מהארץ לבד היא המלכות ארץ עליונה ולא מבני האדם וזה היה עיקר המבול בבחינת גבורות גשמים כנודע.