באר מים חיים, בראשית ב׳:י״ט

ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו. צריך לתת לב למה הביאו אל האדם שיקרא להם שמות, ולמה לא קרא הקב"ה בעצמו שמות לברואיו. ונראה לפי שאמרו חז"ל (בראשית רבה י"ז, ד') כתיב תוצא הארץ נפש חיה וגו' ומה תלמוד לומר ויצר ה' אלהים כל חית השדה. להלן לבריאה וכאן לכבוש. פירוש, שיהיו כבושין ומשועבדין תחת ידי בני אדם כמה דאת אמרת (דברים כ', י"ט) כי תצור אל עיר ימים רבים. ועוד אמרו שם, שאמרו המלאכים להקב"ה אדם זה מה טיבו אמר להם חכמתו מרובה משלכם. הביא לפניהם את הבהמה ואת החיה ואת העוף אמר להם זה מה שמו ולא היו יודעין. העבירן לפני אדם אמר לו זה מה שמו אמר לו זה שור זה חמור זה סוס וכו'. והנה אמרו חז"ל (ילקוט תהלים רמז תתס"ב) בפסוק (תהלים ק"ד, י"ב) עליהם עוף השמים ישכון ר' עקיבא אמר אלו מלאכי השרת וכו' עד כאן.

ובזה תשכיל שיעור הכתוב ויצר ה' כו' כל חית השדה ואת כל עוף השמים וגו'. פירוש, המליכו והמשילו על כל חית הארץ ועל כל מלאכי מעלה הנקראים עוף השמים כנאמר. ולכן נתקנאו בו המלאכים ושאלו להקב"ה מה טיבו של אדם זה והראה להם חכמתו שיקרא שמות לכל. והעיד עליו הכתוב (בראשית ב', י"ט) וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו. כלומר לא קרא להן שמות לפי שכל אנושי כפי הצורך בהן בחפצי העולם, כי אם עיקר קריאת השמות היה לנפש חיה שבהן כי הביט למקור שורש חיות נפש בהמה זו וחיה אשר במרכבה העליונה, ושם הוא עיקר שמו כי חַיוּת בחינה זו מאותיות אלו כמו שכתבנו כמה פעמים בזה. ודבר זה על שם החכמה יכונה, כי שלמה המלך ע"ה ידיד ה' אשר נאמר בו (מלכים-א ה', י"א) ויחכם מכל האדם, הנה זה היה חכמתו לדבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר בקיר. כי השכיל שורש מוצא הדבר ברוחניות שורשו אשר בשמי השמים. וידוע מה שמבואר בספרי קודש (ועיין בחסד לאברהם השקת כ"ד) אשר כל המציאות בכלל נשרש בשורש מדת החכמה העליונה והוא אב לכל יצורי הקב"ה בסוד הכתוב (תהלים ק"ד, כ"ד) כולם בחכמה עשית. (וכבר דיברנו מזה בחיבורנו זה באופן א' מפירושי פרשת בראשית) ועל כן לא יושג בחינת שורש החיות של כל דבר כי אם מי שזכה להיות החכמה לנחלה לו זה יביט בשורש החכמה. ובזה היה חכמת אדם מאור פניו נגד מלאכי מעלה שחכמתו גדולה מהם. ועל כן שלמה מָלַך אף על העליונים מה שלא מצינו כן בכל מלכי יהודה וישראל להיות גדולה השגת החכמה בו יותר מכולם ואף יותר מאדם הראשון כמו שאמרו חז"ל (בפסיקתא ל"ד.). ובזה משל במלאכי מעלה כנאמר.

ונראה טעם דבר זה, כי כל בחינת המלאכים אינם נמצאים כי אם מעולם הבריאה ולמטה ולא בעולם האצילות שהוא סוד החכמה ונשמות ישראל הם גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם כידוע. ועל כן מי שזוכה לחכמה מושל במלאכי מעלה. ועיקר קריאת שמות של אדם היה הכל לנפש חיה כלומר לערך הנפש שבו ששם זה הוא חיותו. ועל כן שמעתי מפי אדומו"ר נזר ישראל וקדושו אור עולם המפורסים מוה' יחיאל מיכל זצוקללה"ה. שאמר לי בפירוש שחלילה לשנות שם אדם החולה אם לא אדם שכל מעשיו כמעט ברוח הקודש. כי שם הנקרא לאדם בעת הוולדו ודאי רובו ככולו מזדמן מאת הקב"ה באשר הוא שמו למעלה והוא חיותו של אדם כל ימיו כאשר הוא חי על פני האדמה. והנה החולה ודאי צריך לחיזוק ביותר ולפעמים אין לו חיזוק אחר כי אם זה החיזוק של השם ואם עוקרין אותו כדרך שאומרין ומעתה לא יעקב יקרא עוד שמך וכו' והשם השני אפשר כי לא מחיותו הוא ונשאר בלא מחזיק החיות שלו. ונחזור לענין על כן סיים הוא שמו כלומר הוא שמו למעלה באמת כן וכידוע מדברי האר"י ז"ל.

ויצר וגו' כל חית השדה וגו'. צריך להבין סמיכת הפסוקים יצירת חית השדה למה שלא טוב היות האדם לבדו ומהראוי היה לגמור ענין יצירת העזר שהוא ויפל ה' אלהים תרדמה ויקח אחת מצלעותיו וגו' ולא להפסיק ביניהם בדברים אחרים. ונראה על פי מה שאמרו חז"ל (בראשית רבה י"ז, ד') צפה הקב"ה שהוא עתיד לקרות תגר על האשה באומרו (בראשית ג', י"ב) האשה אשר נתתה עמדי, לפיכך לא בראה לו עד שתבעה בפיו. שאחר קריאת שמות לכל בהמה וחיה העבירן לפניו זוג זוג. אמר, לכולם נתת זוג ולי לא נתת בן זוג מיד (שם כ"א) ויפל אלהים תרדמה וכו' עד כאן. ולזה נכון סמיכת הכתובים כי אמר ה' לא טוב היות האדם לבדו והיה יודע אשר צריך לעזר ואך לא היה חפץ לבוראה עד שיתבע האדם בפה על כן ויצר כל חית השדה ויבוא אל האדם לראות מה יקרא לו שמו בכדי שעל ידי זה ישאל עזרו מקודש בפה וכאמור.