באר מים חיים, בראשית א׳:כ׳

ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ וגו'. נראה לדקדק מה טעם בצווי הראשון לא אמר בתוספת ו' כי אם תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי וגו' ולא אמר ועץ פרי, גם להלן (כ"ד) אמר תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וגו' ומה נשתנה כאן לומר ועוף בו'. ונראה כי הנה אמרו חז"ל (בראשית רבה ה', ב') בפסוק יקוו המים אמר ר' שמעון כל העולם כולו מים במים ואתה אומר אל מקום אחד אתמהא, משל לעשר נודות נפוחין מונחין בטרקלין וצריך המלך למקומן מה הוא עושה להן, מתירן ומוציא את רוחן ומסלקן בזוית אחד, כך דָרַך הקב"ה על מֵי בראשית וסלקן לים אוקינוס וכו' עד כאן. ולהבין דמיון הנמשל למשל נראה לומר כי הוציא מהמים יסוד הרוח אשר היה בהם ובזה מיעטן, וביסוד הרוח הזה היה בהם כח להיות יעלו הרים ירדו בקעות עד התכנסם למקום אחד כמו שכתוב שם.

והנה בודאי עוד נשאר בהם כח היסוד הזה, כי בכל הדברים שבעולם יש בהם כל הארבע יסודות: אש, רוח, מים, עפר, כמו שאיתא ברמב"ם (פרק ד' מהלכות יסודי התורה הלכה א'). לזה אמר הקב"ה שני דברים אל המים. א', ישרצו המים שרץ נפש חיה, שממים גופא ישרץ שרץ נפש חיה. ועוף, פירוש מיסוד המעופף שבה שהוא יסוד הרוח אשר בו עלה הרים וירד, הוא יעוף על הארץ, ממנו יהיה נעשה בחינת המעופפים לעוף בארץ ועל פני רקיע השמים כי קודם כינוס המים אל מקום אחד היו עולים עד לרקיע ויותר כי היו מחוברים עם המים העליונים עד שהבדיל הרקיע בינם והכל היה בכח יסוד הרוח שבהם, וכל מקור יקו למקורו, ולכן כאשר נעשה מאתו בריה מעופף תעוף על פני רקיע השמים אל מקום אשר אהלו בתחילה.

ובדרך רמז ירמוז הכתוב הזה על בחינת התאוה שבלב האדם המכונת על שם המים, כי מיסוד המים שבאדם באין כל בחינת תאות הלבבות כמו שאיתא בשער הקדושה למורינו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל (חלק א' שער השני), והתאוה כוללת כל דברים שבעולם, כי יוכל להתאוות לכל בחינות ארציות ודברים הגשמיים אשר נבראו בעולם, ודבר זה ימשיכנו עד למטה לארץ כמו רוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ (קהלת ג', כ"א), עבור שאינה יודעת משום תשוקה כי אם מחפצי הארץ ועל כן לשם תרד, כן נפש האדם הזה נעשה בבחינת שרץ השורץ על הארץ.

ואמנם גם יוכל להתאוות לתורת ה' ללמוד וללמד ולקיים מצוותיו, ובדבר הזה ישנו שני בחינות כי אם ילמוד לשמה יעלה נשמתו ומצוותיו עד מעל השמים, וכשילמוד שלא לשמה אינו מגיע כי אם עד השמים כמאמר חז"ל (פסחים נ':) רבא רמי כתיב עד שמים חסדך וכתיב מעל השמים חסדך הא כיצד כאן בעושין לשמה וכאן בעושין שלא לשמה.

וזה שרומז הכתוב ישרצו המים שרץ נפש חיה שתאוות הלב יכולים להשריץ בלב אדם עד הגיעו לבחינת השרץ השורץ על הארץ. ואף נפש חיה שהוא בחינה עליונה בנשמת האדם. אם ילך אדם אחר תאות לבו מעט מעט ימשוך עצמו עם כל בחינת נשמתו להגיע לבחינת השרץ ממש. ואמנם גם ועוף יעופף כי אמרו חז"ל (ברכות ה'.) אין עוף אלא תורה, כי תוכל להמשיך את תאות לבך לתורת ה', ובידך הבחירה נתונה לבחור, אם שיהיה רק על הארץ שלא יגיע תורתך כי אם על הארץ שהוא עד השמים, או שיהיה על פני רקיע השמים להיות גדול מעל השמים חסדו. ועל כן אתה תבחר ותקרב להביט אל סוף דבר בקדמותו טובת נשמתך בעולם הבא, שתעוף עד שמי השמים ממעל לקשור עצמה אל צור העולמים ברוך הוא.